אז אני כבר 8 חודשים בצבא ואני נמצא במקום שהיציאות שלי הם 11/3 אני נמצא במקום הזה כבר 3 חודשים ומשבוע לשבוע הדיכאון הזה גודל. יותר מכך לא מספיק שאני עובר את הדיכאון יש לי חברה בבית שאני כל כך חסר לה ואני כל כך מתגעגע לה ולמשפחה שלי שהייתי בתקופה של התיכון לא הייתי הילד הכי מושלם ותמיד לא למדתי ולא השקעתי ועכשיו שנכנסתי למערכת יחסים הבת זוג שלי והצבא גרמו לי להתבגר ולתפוס את עצמי בידיים ועכשיו אני משלים את כל הטעויות שעשיתי ושואף למצוינות ותואר במקצוע שאני אוהב. וחברה שלי אוהבת אותי כל כך אבל היא אמרה לי שהיא לא יכולה לראות איתי עתיד ואמרתי לה שאני אוהב אותה אבל בסופו של דבר היא זאת שבוחרת אבל שתדע שאני אוהב אותה ועושה כל כך הרבה עבורה (אני יודע שיש לה הרבה על הראש צבא, עבודה, משפחה וחברים שהיא גם צריכה להיות איתם ואותי ואני יודע שהיא נותנת מעצמה את כל מה שהיא יכולה בשבילי) והיא בחרה להמשיך איתי בכל זאת כן היא אומרת לי תמיד שהיא מתגעגעת ואוהבת אותי אבל היא חושבת כרגע שאין לי ולה עתיד למרות שאני רואה אחרת אני רואה איתה עתיד וזה משהו שמהדהד לך בראש יום ולילה (כי בסך הכל אנחנו אוהבים אחד את השניה ולא מוכנים לוותר) וזה בלי שום קשר לצבא שאני מרגיש פה חנוק ואני לא מסוגל להיות במקום שאני נמצא בו כרגע מעל שלושה ימים כי אני אחר כך מתקשר להורים שלי מסתגר בחדר ובוכה להם ומדבר עם המפקדים שלי אבל את אף אחד זה לא מעניין ואני בן אדם חזק אני מכיר את עצמי טוב (כן אני רגיש כי אני בוכה) אבל אני לא נשבר בקלות ומשהו במקום שאני נמצא בו גורם לי להישבר ואני יודע שאם אני יעשה יומיות המצב הנפשי שלי ישתפר כרגע הוא רק מידרדר ואני מרגיש שיש עלי עומס עם כל הדברים (כי אני אוהב אות חברה שלי ואני לא רוצה להיפרד וגם כי אני רוצה להצליח בחיים שזה ללמוד וגם אני רוצה קצת להרוויח כסף כדי שאני אוכל לממן לעצמי את התואר אחרי הצבא וגם התהליך יציאה מהמקום הזה הוא ארוך וקשה כי אף אחד לא באמת מבטיח לי שאני אצא) ודי אני פשוט לא מסוגל יותר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות