היי חברים.
אני כבר בת 18 (וארבעה חודשים).
אני גרה עם אימא שלי (הורי גרושים, ואחים שלי כבר נשואים עם משפחות).
אני מאוד אוהבת לצאת עם חברים, לבלות, ואני לא מסתירה דבר מאימא שלי בנושא.
ההפך - אני מאוד פתוחה איתה, אני משתפת אותה בדברים, ובכל פעם מחדש מוכיחה לה שאפשר לסמוך עלי.
אימא שלי אדם טוב, צנוע, דואג, אך יחד עם זאת היא נורא חרדתית ופרימיטיבית.
בערב תמים עם חברים אני מקבלת שיחות ממנה לחזור הביתה ב00:00 בלילה.
כשאני מתנגדת, אנחנו מתחילות להתווכח. אינספור הודעות ושיחות, היא לא נרגעת עד שהיא רואה אותי במפתן הדלת. (מיותר לציין שהיא לא תלך לישון עד שאני לא מגיעה הביתה).
וברגע שאני נכנסת, הטחות והאשמות נגדי, אמירות כמו "אף אחד לא מסתובב בחוץ, רק את".
חברים יקרים. אני מניחה שיהיו פה הרבה אנשים שיטענו שאימא שלי סך הכל דואגת לי, וזה נכון. היא באמת דואגת לי, ואני אסירת תודה על כך.
אבל לעתים, אני מרגישה חנוקה. אני מרגישה שזה לא בסדר. שאין לי את החופש שלי. אני כבר לא בת 12.
אני רוצה לטעות בחיים, לטעות כדי שאלמד מהטעויות שלי בכוחות עצמי, לבדי. נמאס לי שמזהירים אותי.
אני כבר לא יודעת איך לגשת אליה, מה לומר לה. זה כאילו שאני מדברת לקיר.
אשמח אם תביעו את דעתכם בעניין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025