אמא אגרנית כפייתית, היא לא מוכנה לשמוע. איך להתמודד?

היי... אני כותבת כאן מתוך יאוש, אשמח לעצות או אפילו לתחושת הזדהות עם המצב שלי.

הגעתי למסקנה שאמא שלי אגרנית כפייתית. עוד מאז שאני זוכרת את עצמי היו איזורים בבית שאי אפשר היה להיכנס אליהם, מעולם לא פתחנו חלון, אסור היה להכניס אנשים הביתה או לפתוח להם את הדלת יותר מחריץ קטן. הרצפה הייתה מלאה בבגדים רקובים, שאריות מזון ושקיות מלאות בדברים חסרי ערך כמו צעצועים של אחי כשהיה תינוק בגובה של כמה עשרות סנטימטרים, כך שאי אפשר היה אפילו לדרוך על הרצפה. אם הדוש במקלחת התקלקל, נתקלח עם דלי של מים רותחים מהקומקום, כי עד שאמא תמצא זמן לתקן את זה אף אחד לא נכנס הביתה. הרי כביסה נקיה שלא מקופלת, בקושי מקום לישון, עכבישים וחרקים בכל פינה - והיא לא ניקתה אף פעם - רק קנתה וקנתה וקנתה, כך שהבית הגיע למצב קטסטרופלי. הכי בקצרה שאפשר, פשוט גועל נפש.
למרות שהמשפחה ניסתה לעזור לה, ואפילו סידרה לה את הבית למצב מושלם כמה פעמים - זה תמיד חזר למצב הזה, שאגב פגע בשאר דיירי הבית (באחי ובי) נפשית עד מאד.
היא נהגה לומר שאנחנו אשמים, שאת כל הבלגן אנחנו יוצרים ושבבתים אחרות הילדים מנקים ומסדרים אחריהם...
לפני מספר שנים עזבתי את הבית וגם אחי. למרות זאת והתקוה כי משהו ישתנה המצב (אמנם השתפר במעט, רואים רצפה פה ושם) נשאר כך והזבל והבלגן ממשיכים לשלוט בבית שלה.
בהתחלה הייתי נחושה לסדר לה, לנקות לה, לאבק ולבשם, אבל בכל פעם שסידרתי איזור אחד הוא היה חוזר להיות נוראי בתוך שבוע.
יש לציין כי אמא היא הבנאדם הכי מסודר והגייני שיש כשהיא נמצאת מחוץ לבית. היא יודעת לנקות ולסדר טוב מאד.
המצב באמת קשה, אני לא רוצה שאמא שלי תגור בפח זבל אבל היא לא מסוגלת להיפרד מזה לא משנה מה עשיתי.
כולם יודעים (למרות שהיא מעמידה פנים שלא) ולאף אחד אין עוד איך להציע לי עזרה.
לאחרונה נחשפתי למושג "אגרנות כפייתית" שמתאר את המצב בדיוק, אבל אמא (שעובדת בתחום מחלות הנפש ומודעת) מסרבת לקבל אבחנה או טיפול או להתייחס לבעיה בכלל. ניסיתי לדבר איתה פעמים רבות בעבר ואפילו הבהרתי לה שלא אחזור הביתה אם זה ישאר ככה, אבל למרות כל ההבטחות והנסיונות והרצון הטוב, הבלגן נשאר בלגן, הצחנה נותרת צחנה והיא לא משנה את זה.
מה לעשות? איך אפשר לעזור לאמא שלי לחיות בסביבה מסודרת ונקיה? היא לא מוכנה ללכת לטיפול, ולסדר בשבילה לא עוזר. לתת לה לעשות בדרך שלה לא משנה שום דבר.
אני רק בת 17 והייתי רוצה לחזור לגור איתה בבית... אבל זה בלתי אפשרי.
עזרה?