היי אסקפייפל,האשכול הזה הוא חצי פריקה וחצי בקשה ליעוץ
אני בן 20,כרגע משרת בצבא בתפקיד מגוחך שלא יועיל לי בכלום בעתיד,עושה יומיות וחוזר על אותה השגרה (חוזר לבית למשחקי מחשב שזה הדבר היחידי שמשאיר אותי שפוי כרגע ומעניק לי בריחה מהמציאות),לפני שהתגייסתי ראיתי את עצמי באופן שונה,ההיתי בטוח שאצמח בצבא יותר ושאכיר חברים ואולי חברה (אחרי פרידה קשה מהאקסית בעקבות מחלה סופנית שהתגלתה אצלה (בא ממנה..) ובגלל עוד עניין שקרה שפגע בי נורא),אני מרגיש מתוסכל,אני רואה אנשים בגילי עם רשיון,חברה,עבודה מובטחת וביטחון עצמי,אני באמת משתדל לא להשוות את עצמי לאחרים אבל זאת סטירת מציאות,אני פשוט לא עומד בקצב,ואני לא יודע למה,אני מנסה וכל פעם נופל שוב,נופל ללילות של מחשבות עליה,של מחשבות אפלות שמחלחלות לתוכי לאט לאט,הדבר המגוחך אפילו יותר הוא שמרוב שהקפתי את עצמי בחומות אני לא מצליח לבכות,לא מצליח לעשות את הדבר הכי אנושי שיש,אין לי דרך לשחרר את העצב הזה,כולם מכירים אותי בתור אדם שמח וחייכן אבל אני צורח מבפנים,החיוך הזה הוא רק מסיכה מזדיי** שכבר אין לי כוחות ללבוש כל פעם מחדש,למרות שאני מנסה להיות נחמד לכולם,אין אף אחד שמכיר אותי מבפנים חוץ ממנה,כל מה שהם רואים זה מה שנתתי להם לראות,אני מרגיש ריק ומתוסכל,מבוזבז ושבור לב,אני נמעך תחת המשקל של הציפיות הפגמים ושל האחראיות שאני לוקח על עצמי,אני כבר לא יודע מה לעשות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025