האחיין סובל בבית הוריו, איך אוכל לעזור לו כשכל השאר כבר איבדו את זה?

היי אני צריך עזרה, בבקשה תענו תשובות לעניין. אני מתחנן שלא תשפטו ופשוט תגיבו בהתאם.

אין לי משפחה תומכת בלשון המעטה, יש לי זכרונות שאני אפילו לא מסוגל לשתף אותם עם החברים שלי(אם אפשר לקרוא להם ככה). בילדותי ועד גיל בוגר, עברתי התעללות פיזית ומילולית משני ההורים שלי, והאחים שעברו אותו הדבר בתקופה שהיו בגילי(כיום הם בוגרים), היו פוגעים בי נפשית, קוראים לי בשמות ומורידים אותי בכל דרך אפשרית. "הגעתי" למצב של אובדנות, הייתי בדיכאון ולאף אחד לא היה אכפת, הייתי מתפלל לאלוהים שיהרוג אותי בכל רגע. ההורים שלי היו מכורים להימורים, לשתייה ולעישון. מבחוץ זה היה נראה שאני פשוט ילד מופנם, אבל זה היה לי כבר ברור שלאף אחד לא אכפת.

יש לי אחיין אחד מאחותי ומבעלה, אדם לקקן לתפארת, המוצא נקודות חולשה אצלך ויזמר לך עליהן עד הקבר.. איש חסר ביטחון, מסכן כל כך שהדבר היחידי שעושה לו טוב זה להתאכזר לילד שלו. הוא מכריח את הילד, סך הכל בן 3, לאכול את כל האוכל, וזה קורה בכל פעם, ואם חלילה הילד לא מסכים, אז הגוש צואה הזה יתחיל לעשות בלגן וצעקות ואיומים לילד בכל רגע, אומר לו שהוא יעניש אותו, ותמיד זה מגיע לעונש.. הילד רועד ממנו כבר, בכל ביקור שלהם אצל המשפחה הוא נראה יותר ויותר חלש נפשית, ואם הגוש הזה רוצה שהילד ישן, ימות העולם, הוא ישן, רק המילה שלו קובעת. הילד מבחינתו חמור שצריך לציית לו. הוא אומר לו שהוא יתן לו סתירה או ידחוף אותו אם הילד לא "מציית". הוא קורא לו בשמות גנאי ומקלל אותו. ראיתי פעם אחת שהוא מניח על הרגל שלו על הגב של הילד במעין דריכה "בגלל" שהילד כבר התחבא ממנו מתחת לשולחן. עד לתקופה האחרונה אני הייתי אדיש בדיוק כמו כל שאר המשפחה, אבל דיי כבר כמה אפשר???? אני כותב את זה ונזכר בכמה ההורים שלי היו גורמים לי לסבל כשהייתי חוזר הביתה מבית הספר, ברעד, עם ציון 99, ו"בגלל זה" היו מכים אותי וקוראים לי בשמות שאני לא מעז להזכיר אפילו במחשבות שלי.

הילד נמנע מלהתקרב לאנשים בתוך המשפחה, סולד ממגע, ואני מודע למה זה אומר.. אחותי, חיה באיזה סרט ורוד, היא מודעת למצב כי מסיבה אחת פשוטה, כל המצב שתיארתי קורה בבית הוריי.. ואני לא רוצה לדעת מה קורה בבית. אני כבר מת לפוצץ את האיש הזה, כל מפגש של משפחה אני כבר ניהיה אסון, מרוב הכעס אליו, לא עובר יום שאני לא מאחל למותו. אני רוצה לעזור לאחיין שלי, באמת שכן, אני כל כך בחוסר אונים שאני רק בוכה בכל פעם שאני חושב על הילד, על כמה שהוא, אני.

המצב עם ההורים השתפר מאז הילדות, שלא הייתה וכבר הלכה, ובכל זאת, ההורים לא עושים דבר בנושא, ותאמינו לי שלא מספיק כמה שאני מדבר על זה שהילד מסכן, לאף אחד לא אכפת, כנל לאחים האחרים.. אני לא יודע מה לעשות, אני מודע לכך שאימוץ הוא לא האידיליה בשביל אף אחד, וגם שם יש פגיעה והתעללות.. אני שוקל אם לפנות ישירות לאחותי עם אולטימטום, תתגרשי מבעלך או שאני אגיש נגדו תלונה במשטרה.. בבקשה תעזרו לי אני בהתקפי חדרה. אחותי לא עושה דבר, ומאשרת לו להמשיך, מההתחלה אחותי וגם בעלה היו צועקים על הילד בלי סוף. אחותי, אמא של הילד, "מעלימה" עין בקשר לאלימות הברורה.. האיש זקוק לטיפול.. מה אני צריך לעשות?