הוצאתי לו צו עיכוב יציאה מהארץ ועכשיו הוא כועס עליי, מה לעשות?

בבקשה לא להעלות את השאלה לפייסבוק.
בדרך כלל אני לא מבקשת עצות מאנשים זרים אבל הפעם זה מתבקש- אני ממש אובדת עצות..
הכרתי מישהו במשך שנים, לו הייתה חברה בסביבות 4 שנים. זה התחיל מסוג של רגש בלתי מוסבר אחד כלפי השני והמשיך לקשר קבוע (לא רק מיני) הבעיה היא שהיו בנינו המון משחקי אגו וריבים ושנינו דיי אוהבים להגיד את המילה האחרונה בכל דבר, והוא בכללי גבר מאוד קשה וגם אני לא הכי קלה.
חברה שלו היא סמרטוטית אובססיבית שלא נותנת לו לנשום ולא משנה מה הוא עושה לה- היא תמיד רודפת אחריו וסולחת לו. מהסוג בנות האובססיביות האלה שאם חבר שלהן לא עונה להן הן מתקשרות 20 פעמים רצוף כדי לצעוק איפה אתה.. בקיצור סמרטוט.
האימהות שלנו מכירות אחת את השניה כבר שנים (לא חברות טובות אבל חברות רגילות)
היו לנו כמה רגעי טיפשות בחיים ששכבנו ולא התייחסנו לכלום ויצא מצב שנכנסתי להריון.
אני רציתי את התינוק מאוד אבל תוך כדי גם רציתי להפיל (כי ידעתי שיקרה מצב לא נעים, עם האימהות שלנו, עם החברה שלו, ובכלל לא רציתי לגדל ילד כשאני לא במערכת יחסים עם הבן אדם), הוא כל הזמן היסס והתלבט אם להפיל או לא להפיל היה רגעים שהוא אמר לא להפיל ונפוצץ את הסיפור הזה לכולם והיה רגעים שלא.
בערך בשבוע 6 או 7 כשהלכתי לבדיקת הריון אמרו לי שזה שניים. מבחינתי זה היה "סימן" שצריך להפיל כי אם לא אסתדר עם אחד אז בטח לא עם שניים וזה עושה את המצב מסובך יותר, אבל כשהוא שמע שזה שניים הוא הפיל את ההחלטה שאין מצב הפלה במיוחד כשאלו שניים וממש רב איתי ולא נתן לי לקבוע תור להפלה.
אני היתי במצב נפשי מאוד קשה כי לא יכולתי לשתף אף אחד עד שהסיפור הזה התפוצץ וסיפרתי לאמא שלי, שהתקשרה לאמא שלו, וזה הגיע לחברה שלו ולכולם.
עברנו תקופה מאוד קשה כי עברתי לידה מוקדמת והם נולדו פגים (שני בנים), בכלל לא השתחררתי הביתה אחרי 3 ימים היינו בהרבה בתי חולים ובדיקות וריצות לרופאים מה שגם השפיע עלינו מאוד והיינו מוציאים עצבים אחד על השני כי אף אחד לא היה ישן או אוכל כמו שצריך ולא היה לנו כמעט עצבים לכלום ובקיצור נכנסנו לנעליים שכנראה היו גדולות עלינו מידי והתפוצצנו אחד על השני.
אבל מה שכן זה גם שאחריי הוא תמיד תמך ועזר לי גם כלכלית וגם בטיפול איתם.
אני הכרתי מישהו אחר שיוצאת איתו 4 חודשים (הוא בן אדם מדהים, הוא עוזר לי ואוהב אותם כאילו זה הילדים שלו בעצמו, חוץ מזה שהוא בעצמו גרוש עם ילד בן 4) הוא חזר לסמרטוט שסלחה לו בסוף על כל זה ואפילו לא עניין אותה שהוא הכניס מישהי להריון והם מאורסים כבר ..
בקיצור לפני כמה שבועות אמרתי לו שאני נוסעת חמישי שישי שבת עם חבר שלי ואני רוצה לקחת אותם (הוא רואה אותם כל יום..אפילו אם זה לזמן קצר) הוא בהתחלה לא הסכים ורצה שאני ישאיר אחד איתו - ועם אמא שלו - אחד איתי ולא הסכמתי. בסוף לקחתי אותם והכל היה בסדר, הוא עוד שיגע אותי בוואטסאפ כל איזה כמה שעות תשלחי תמונות (שלהם).
במהלך החופשה חבר שלי פתאום פתח את הנושא שהוא רואה איך אני מטפלת בהם בצורה מושלמת וזה ממש עושה לו את זה ואיך הוא מחכה שיהיה לנו ילד יחד והתחיל להגיד שהוא כבר עבר את הגיל של כל המשחקים והוא כבר מהחודשיים הראשונים ידע שהוא רוצה להתחתן איתי והוא הביא לי טבעת, אני קצת התמהמתי ואמרתי לו שזה לא כ"כ מתאים עכשיו והוא אמר שאין לו בעיה שבנתיים נהיה מאורסים אפילו שנה וחצי עד חתונה ובסוף הסכמתי..(:
כשהייתי אמורה לחזור איתם מהטיול הוא כבר התייצב אצל אמא שלי שעה לפניי ושיגע אותי מתי אני באה כבר, באתי לשם והוא היה איתי בסדר גמור לא כעס ולא כלום (על זה שלקחתי אותם), ואז כשסיפרתי לאמא שלי במטבח מה היה בטיול היא אמרה איזה יופי וחיבקה אותי, ושאלה אותי מתי ובלה בלה הוא בנתיים היה איתם בסלון.
כשבאתי לשם כנראה הוא כבר קלט כי הוא הסתכל לי על היד..
אחרי כמה ימים פתאום הוא בא לי ביציאה שהוא צריך לדבר איתי והוא אומר לי גם אני רוצה לנסוע אבל לחו"ל להתאוורר אמרתי לו שאין בעיה רק כמה זמן? חשבתי שבוע וחצי שבועיים במקרה הכי גרוע שיהיה - חודש, פתאום הוא דפק לי יציאה אני רוצה כמה חודשים ואני נכנסתי להלם, שאלתי אותו עם איתה, הוא אומר שלא - לבד ואולי אחרכך היא תבוא (כמו שאני מכירה אותה היא כבר אחרי חודש תסע) ושהוא רוצה זמן "להתאוורר" וברור שהוא יבוא פה ושם מידי פעם לראות אותם, ואני ממש התעצבנתי עליו והתחלתי לצרוח עליו, שכביכול הוא זה ששיכנע אותי לא לעשות הפלה, הוא זה שאמר שהוא רוצה אותם, אני בכלל רציתי להפיל והוא הבטיח לי שלא משנה מה יהיה הוא יעזור לי אז הוא אמר "אני עוזר לך כלכלית". אמרתי לו שזה לא מספיק וזה ממש מגעיל הברקס הזה בדקה ה90 ולמה הוא ניסה לשכנע אותי לעשות את כל זה אם בסוף הוא עוזב אותי הוא אמר לי שקרו הרבה דברים בזמן האחרון שהוא צריך "חופש.." ושזה לא נושא לוויכוח והוא לא שואל אותי הוא נוסע ושאני לא ידאג הוא ישלם לי כמה כסף שאני רוצה (כאילו מה שמעניין אותי זה הכסף), ואז רבתי איתו שהוא מגעיל ואגואיסט וגם כשהוא יחזור הוא לא יראה אותם, לא משנה והתווכחנו, ואז כשהוא יצא מהבית יצאתי אחריו כאילו לנסות להשלים איתו ולשאול אותו אם קרה משהו ומה הבעיה שלו בחיים שהוא פתאום רוצה לא להיות פה והמעלית לא הגיעה הוא פשוט ירד במדרגות מול הפרצוף שלי כאילו ממש לא בא לו לדבר איתי, אז קלטתי את זה ושיחררתי..
כל הזמן הזה הייתי קרה אליו ואמרתי בסדר שיסע אם זה מה שהוא רוצה הוא אחרכך ישלם על זה, והוא כבר התארגן על זה והכל ואז ברגע האחרון זה באמת לא היה מתוכנן אמרתי לעצמי מה אני מפגרת? למה שהוא ייסע במצב כזה הם עדיין פיצקים וצריכים אותו ועדיין בגיל לא קל וההתנהגות הזו מגעילה אז הלכתי למשטרה ממש ברגע אחרון והוצאתי לו צו עיכוב יציאה מהארץ ולא סיפרתי לו.
בשעה 4 בבוקר הוא דפק לי בדלת עצבני והתחיל לקלל אותי מה אני מוציאה לו צו ושלא נתנו לו לטוס והיה ממש עצבני ואני אמרתי לו ככי אני לא חושבת שזה מתאים עכשיו שתסע, עכשיו מפה לשם הוא התחיל לדבר לא יפה (ואני החזרתי לו) ועל השיש היו כוסות וצלחות אחרי ששטפתי אותם בתוך מתקן והוא לקח את כל המתקן והעיף אותו על הרצפה והכל התנפץ ובעט בכיסאות, אחרכך הוא יצא מהבית סגר לי תדלת בפרצוף(!) אחרי 5 דקות הוא עוד פעם דפק בדלת כמו מפגר והתחיל לצעוק עליי איפה הפלאפון שלו אמרתי לו שהוא נכנס בלי הפלאפון והוא התווכח איתי איפה הפלאפון שלו ושהוא בתוך הבית אמרתי לו שהוא באוטו לא הקשיב, ואז חזרנו לנושא של החו"ל - ואז הוא התעצבן שוב - מה שקרה זה שכל השיש והרצפה היו זכוכיות מנופצות גדולות ואני הייתי עם מכנס קצר וכשרבנו היה רגע שהוא כבר עלה לי על הסעיף רציתי שיצא והינו מאחורי השיש אז דחפתי אותו והוא כאילו משך אותי שאני לא אדחוף אותו היתי עם מכנס קצר אז נכנס לי זכוכית לצד של הרגל ולו נכנסה זכוכית איפה שהכף יד והיה לנו וירד לנו מלא- ואז סיפרתי לאמא שלי בבוקר מה קרה וכמובן שסיפרתי לחבר שלי, אמא שלו יודעת וחברה שלו 90% יודעת (כמעט בטוח) ואז אחרי כמה ימים משום מקום מגיעה ניידת של משטרה ביחד עם עובדת סוציאלית, אותו לקחו לחקירה, איתי העובדת דיברה, ושאלה אם אנחנו בכלל "בנויים" לגדל תינוקות, כי ראו את הסימנים עליו וגם עליי הוא התחיל לריב איתי שהלכתי למשטרה ואמר שהוא ניפץ את הכל אבל בחיים לא נגע בי באצבע ולא הרביץ לי זה היה רגע של עצבים על מה שעשיתי לו בשדה תעופה, אמא שלי בוודאות לא הלכה למשטרה וגם אמא שלו נישבעה לנו שבחיים היא לא תלך למשטרה כי למה שהיא תרצה שיקחו לנו את הילדים.
חבר שלי גם כן נשבע לי שהוא לא אמר שום מילה כי מבחינתו הוא הלך לריב איתו לבד ולא יסגור את זה בעניין של משטרות מה שנשאר פה בסיפור שזה כנראה החברה הכלבה שלו שכנראה נסתה לסכסכך כי היא רוצה אולי שנריב .
מה שקרה זה- שהוא לא מפסיק להאשים אותי- עכשיו בשביל להראות לעובדת הסוציאלית שאנחנו בסדר והכל בסדר בבית תפרנו סיפור שאנחנו כרגע ביחד והכל טוב אצלנו ואנחנו מתנהלים כמו משפחה תקינה, ואנחנו ישנים בנתיים באותו בית כי באים אלינו לביקורים, באותו חדר, לא באותה מיטה, באותו חדר בגלל שהם קמים בלילה לאכול אז אני מעירה אותו שיביא לי אותם ואז יחזיר לי אותם כי אני ממש עייפה וסחוטה, בקיצור שלשום הוא התבלבל - הוא הביא לי את התינוק השני במקום הראשון שכבר אכל, אז הוא החזיר שוב ושוב הביא ואז הוא אמר שהוא ישכב פה כבר קצת כי הוא במילא תכף יחזיר אותו ולהעיר אותו, הוא ישן לידי וכשסיימתי הערתי אותו והוא היה רדום כזה והוא חזר למיטה שלי במקום לשלו.
לא משנה ניסיתי להעיר אותו הוא קם דיברנו קצת במיטה ואז שכבנו ויש לי המון המון בלבול ושאלות:
1. הוא עדין כועס עליי על הקטע של המשטרה ומאשים אותי, איך לעזעזל אני מסבירה לו שזו בכלל לא אני ולמה שאני אעשה דבר כזה הוא באמת לא הרביץ לי למה שאני אלך להגיש עליו תלונה ואדפוק גם את עצמי להגיד שהיה מכות בבית.
2. כבר מלא זמן שלא בגדנולא נגענו אחד בשני אבל אני לא יודעת מה לעשות כלפיי חבר שלי, מרגישה זועה כי הוא האדם הכי טוב שנתקלתי בו כמו שאמרתי הוא עוזר לי כאילו זה הילדים שלו, תומך בי ומבין אותי והוא הכי טוב אליי ואני מרגישה שיצאתי הכי כלבה וחרא וזה יושב לי על הלב, לא יודעת אם לספר או לא לספר?
3.בנוגע אליו, אני לא מבינה תהתנהגות שלו..!!! אחרי ששכבנו אז פתאום השלמנו וישנו ביחד אז ניסיתי לסובב אותו בשאלות כדי להבין את המצב ושאלתי אותו למה אם הוא עשה את זה ואם הוא מרגיש אליי משהו אז הוא אמר יותר ממרגיש אז ששאלתי אותו מזה אומר אז הוא אמר לי שהוא אוהב..איך אני יודעת אם זה אמיתי או לא? הוא פשוט קשה מידי.....:(