אני סטפני, בת 19. סיימתי לימודים, תעודת בגרות מלאה ואבודה לגמרי.
כן אני יודעת גיל 19 זה עוד כלום אפילו לא התגייסתי עדיין ואני לא יודעת כלום מהחיים שלי אבל אני חושבת שזאת בדיוק הבעיה. אבא שלי כל פעם מנסה לפתח איתי שיחה על מה אני עושה עכשיו, מה אני אעשה אחרי איך אני פוטרת את הבעיות שלי ואיך אני עומדת לחיות אחרי שאני אצא מהבית, אני תמיד מנסה לברוח מהשיחה והוא חושב שאני נשארת קטנה מדי גם בפיתוח המחשבות שלי ושאני תמימה לעולם האמיתי. יכול להיות שאני באמת תמימה ואני מפחדת מחוסר וודאות, אבל אי אפשר להגיד שאני לא חושבת על העתיד שלי, ואני ממש מפחדת ממנו. ואני גם לא רואה בו כל כך הרבה פואנטה.
אני עכשיו בקורס לפני שירות (צבאי או לאומי) במסגרת צל"ש למי שמכיר, צעירות לפני שירות. אני מקבלת שם הכנה לשירות, תעודת מקצוע, והבטחת הכנסה.
דחיתי את הצבא בשנה בשביל הקורס, ואני מנסה להשיג פטור מצבא מסיבות נפשיות.
אני מנסה לפשט את המחשבות שלי ולנסות לתייג את הרצונות שלי לעתיד: שירות לאומי, דירה לבדעם שותפה, להצליח לחיות ולא לקרוס. ללמוד משהו לעתיד, אני לא יודעת מה. לעבוד בשביל לפרנס את עצמי, לא יודעת באיזה מקצוע. לבחור מקצוע שאני אוהבת ואולי ככה אני אהיה שמחה בבוקר כשאקום לעבודה, אבל אין לי אפילו כיוון.
אני רואה חברות שלי שכבר עזבו את הבית. חברות שיש להן מלא ניסיון בעבודה. כאלה שיודעות מה הן רוצות בעתיד, בזמן שאני לא יודעת איזו שתייה חמה אני רוצה בבוקר.
אני אמורה להתחיל לדאוג על העתיד שלי? זאת אומרת, אני חושבת עליו. אני כן יודעת שאני רוצה שירות לאומי. אני יודעת שאני מתה כבר לעבור דירה. אפילו חשבתי להשכיר דירה לכמה לילות רק כדי לדעת איך זה מרגיש.
אבל אני לא אפילו לא יודעת מה לבדוק כשאני מחפשת בית. עד אתמול לא ידעתי מה זה ארנונה. אני כבר לא יודעת אם אני לא בסדר או שהעולם פשוט פועל בצורה דפוקה מדי.
אז כן, סיימתי תיכון, 12 שנות לימוד, עם בגרות מלאה.
עכשיו מישהו יכול להגיד לי איך אני משתמשת ב12 שנים האלה? כי אותי לא לימדו איפה מוצאים עבודה, איך משלמים חשבונות, ומה קורה איתי עכשיו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות