לפני כשנה עברתי פרידה מבחור שיצאתי איתו שנתיים והתגלה כנצלן.
הוא באמת גרם לי להאמין שנתארס ונתחתן.
היו נורות אדומות והייתי צריכה להיפרד ממנו מזמן אבל הייתי תמימה ומאוד אהבתי אותו אז נסחפתי ולא שמתי לב.
הוא נפרד ממני בטלפון, זרק אותי כמו סמרטוט.
די איבדתי את האמון בבני אדם ובגברים אחרי החוויה איתו.
נתתי מעצמי כל כך הרבה, הייתי שם ברגעים הכי קשים שלו והוא פשוט ירק לי בפרצוף.
קמתי מהרחמים העצמיים והתחלתי לימודים, אני משקיעה בעצמי ובעתיד שלי, יצא לי לצאת פה ושם לדייטים (לא מוצלחים במיוחד).
ועם זאת, כואב לי.
הוא מאורס לבחורה שמכיר פחות משנה, יותר מבוגרת ממנו.
אני יודעת שאני צריכה להגיד תודה ולהודות על המזל שיש לי שנפטרתי ממנו, אבל עמוק בלב תוהה לעצמי למה היא כן ואני לא.
למה היא קיבלה טבעת ואני לא.
אני מבינה שהוא איתה כי היא על תקן ספונסרית בשבילו.
שהקשר שלהם הוא נטו אינטרס.
אבל עדיין, זה כואב מאוד, איך שהוא מחק את כל מה שהיה בינינו, החברים שלו כבר לא החברים שלי.
החבר הכי טוב שלו התארס לבחורה שבגד בה ועזב אותה פעמיים.
אני חושבת שזה אומר הרבה, תראה לי מי החברים שלך אראה לך מי אתה.
מאז הפרידה יש לי הקלה ענקית בלב כי הקשר שלנו פגע לי באיכות חיים ובלימודים.
הוא היה רב איתי הרבה, עושה עליי מניפולציות, בקושי הייתי לומדת כשהייתי איתו והייתי כל הזמן עצבנית וטרודה, ממנו וגם מהמשפחה שלו שהתגלה כמו משפחה שלא הייתי רוצה להיכנס אליה ולקשור את החיים שלי איתה.
יש בי פחד שלא אמצא את הבחור הנכון שלי, שלא אמצא בחור בכלל.
מגיל 16 עד 19 היה לי חבר מדהים ומקסים שלצערי הרב לא התאמנו אבל יש בו הרבה דברים שהייתי מבקשת לעצמי בגבר.
מאז הקשר הזה לא יצא לי להכיר גבר אמיתי אחד לצערי וזה מאוד מייאש.
אני יודעת שאני עוד צעירה, שאני צריכה ללמוד ומתכוונת להמשיך ללמוד באוניברסיטה נוספת אחרי הלימודים, אבל יש חששות ופחדים שהתור שלי לא יגיע ושבסופו של דבר אצטרך להתפשר לגמרי על משהו שהוא לא נכון לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות