כל יום שעובר מאז הפרידה מרגיש לי אבוד וחסר משמעות, לא מצליחה להתגבר, מה עושים?

אין, אני לא מסוגלת להוציא אותו מהראש.
הוא פשוט תמיד נמצא שם כל עוד הוא חי ונושם בלעדיי.
הרבה דברים בחיים שלי קשורים אליו - חברה הכי טובה שהחבר שלה הוא אחד החברים שלו (שאני והוא הכרנו בניהם!!!), אנחנו גרים פחות או יותר באותו איזור, הוא כרגע סיים טירונות איפה שאני מתחילה אותה ממש עוד כמה ימים, וגם הרבה מאלו שלמדו איתי מסתבר שדיברו איתו בבסיס ואני שומעת את זה מהמון אנשים. "*** מדבר עם האקס שלך", כאילו למה אני צריכה לדעת את זה למה אני צריכה שיזכירו לי אותו?!
גם כשחברה שלי התגייסה הוא התגייס באותו תאריך וזה פשוט שבר אותי לראות אותו שם עם המשפחה שלו שאני כל כך אוהבת, ואני פשוט לא יכולה לרוץ לחבק אותו.

ועבר זמן, עבר המון זמן, יותר מחצי שנה.
תקופה נורא ארוכה שאני מרגישה ריקה מבפנים.
אני מרגישה שאני לא אוכל לאהוב מישהו כמו שאהבתי אותי, ואף אחד לא יאהב אותי כמו שהוא אהב.

אני צריכה שאנשים עם ניסיון יגידו לי שזה אפשרי לאהוב שוב. הרי לאהוב שני אנשים בו זמנית זה לא אפשרי ואין מצב שאוכל שלא לאהוב את הבן אדם שלימד אותי רגשות מה הם. הוא פשוט היה כל כך יקר לליבי הפרידה הזאת זה חד משמעית הדבר הכי נורא שעברתי, ועברתי לא מעט בחיי הקצרים.

ניסיתי לצאת מאז, להכיר אנשים חדשים, ניסיתי תקופה גם להיות לבד ולנסות לחשוב על דברים אחרים אבל זה פשוט לא עוזר!
היום גם עשיתי נקיון בחדר וזרקתי כל דבר שקשור אליו, קרעתי תמונה שלו גזרתי את הדובי שהוא הביא לי והייתי בטוחה שזה יעשה לי טוב ואני ארגיש חופשיה אבל זה רק הכביד עליי. כל היום אני בהרגשה לא טובה, חשק להקיא צמרמורות.. כל יום שעובר מרגיש רע יותר כי זה מרחיק אותנו מהסיכוי לחזור.

אני לא מבינה איך יש אנשים שמתאהבים פעם שנייה בחייהם. לא מבינה איך יש אנשים שמגיעים למצב של חתונה ואז מתגרשים ומתחתנים שוב. אני לא חושבת שאותם אנשים באמת אהבו, לא הגיוני שאני תקועה כל כך הרבה זמן על מישהו שפשוט זרק את כל מה שבנינו, בזמן שאנשים אחרים ממשיכים הלאה ועוברים לבן אדם הבא.. כמה ביטחון צריך שיהיה כדי לעשות את זה בכזו פשטות?!

בבקשה תעזרו לי אני כבר חסרת כוחות.
אני בת 18 והעיניים שלי נראות כמו של אחת בת 50 מרוב הבכי. אני לא יכולה יותר!