אני בדרך לעזוב את הכל לקנדה לפתוח דף חדש

היי שלום לכל הקוראים ערב טוב :)
היום זה היה פשוט הקש ששבר את גב הגמל.
נתחיל מיזה שאני לא יליד הארץ עליתי לישראל בשנת 2000 מאוקראינה.
משפחתי הייתה שמה ממעמד מאוד גבוה ובגלל שסבא שלי היה יהודי אז החלטנו לנסות את מזלנו בישראל ובוא נגיד ככה שאנחנו לא חיים כמו שהיינו חיים שמה בכלל.
אבא שלי עובד המוןןן ואמא שלי גםםם ... ואני גם עובד לא קצתת
לא מזמן התחלתי לעבוד בעבודה חדשהה בהתחלה בכוח אדםם הייתי מאוד מרוצה ממה ששמעתי והחלטתי שאני הולך לעבוד שמה מיפעל שקשור באלקטרוניקה.
אני בכללי בא מהתחום הזה . ואגב אני עובד כי ישלי פטור מהצבא סיבות שלי לא אפרט.
וכל עבודדה מתייחסים אליי כמו אל איזה כלב או חמוררר הגעתי למיפעל הזה התכוננתי לעבודה שהייתי אמור לעשות פתעום מביאים אותי לאיזה דבר שונה לגמרי בכלל ממה שאמרו לי זה אחד. הייתי אמור לעשות משהו פשוט וחזרתי עם ידים קרועות ופצעים פתוחים בידיים כי לא רציתי לדפוק תמנהל עבודה שמה ולהגיד תישמע אני לא עושה את זה.
לקחו לי תתעודת זהות ולא החזירו לי אותה שאלתי תבנאדם שלקח לי אותה אמר לי אולי מחר ניראה ואני לא מבין 10 שעותתתת היו לך לעשות קופי לתעודת זהות שלי מה אתה עכשיו לוקח אותה הביתה הוא ניראה כמו איזה נוכל גם תחמן רצח.
אחרי זה סיימתי לעבוד ונישארתי עוד חצי שעה בעבודה כדי לסיים מה שלא הייתי אמור לעשות בכלל יצאתי מהמיפעל ב 4.55 בצהריים כי ההסעה שלי הייתה אמורה לבוא ב 5 אני מיתקשר לנהג הסעה איפה אתה? הוא אומר לי אה נסעתי תחפש איזה אוטובוס משהו לא יודע יאלה ביי אני עסוק אני ידבר איתך מתישהו יאלה ביי...
שתבינו כל עבודה דופקים אותי כל פעם מחדש אני מתחיל להתאייש כבר כי מתנהגים אלייך כמו לאיזה חמור או יצור אני בנאדם כוסעמק .
זה בעניין של עבודה.
חברים אין לי בכלל חוץ מלשבת פעם בחודש עם השכן והשכנה לאיזה 20 דקות סתם כזה היו חברים לפני אבל הם היו מנצלים אותי כל הזמן כי אני בחור טוב ויום אחד נימעס לי כבר לסבול ואמרתי יאלה ביי בייי ...
אני לא מתחבר למנטליות פה הכל תמיד מלוכלך אנשים לא מתורבתיים תחמנים
לא מעריכייים בכלל אבל בכלל את מה שאתה עושה אם זה בעבודה או עם זה בחיי היום יום ..
פשוט באלי לעזוב את הכל לקחת תכסף שלי לקנות כרטיס לנסוע לדודה שלי שמה לעבוד לחסוך ללימודים שמה אני רוצה להתחיל הכל מחדש אני מרגישש שבור פיזית נפשית אין לי כבר כוחות להיתמודד עם הבולשיט הזה שיש בארץ..
בתכלס עכשיו אם לחשוב אין לנו כלכלה אין לנו בכלל ביטחון אין לנו תרבות וחינוך כל ילד שני מעשן ושותה כאילו הוא בן 25 .
ישלי שני אפשרויות
או לחזור לאוקראינה דוד שלי כל הזמן מזמין אותי לא סתם לבקר אלא לגור הוא אמר שהוא יסדר לי לימודים ועבודה אחרי לימודים שוב פעם הוא ממעמד מאוד גבוה שמה ..
או לנסוע לדודה שלי לקנדה להתחיל תחיים מחדש אני גם מעדיף את קנדה מאוקראינה יש בקנדה הכל כלכלה ביטחון תרבות נקייה ..
מה לעשות ?