אז כתבתי פה מספר פעמים על המקרה שאני הולכת לכתוב. האמת שאני כותבת בשביל לפרוק ובשביל לפתוח לחלק מהבנות פה את העיניים.
אז הכרתי מישהו ברשת החברתית לפני כמעט ארבעה חודשים. הוא שהה בחו"ל באותה תקופה ובכל זאת המשכתי לדבר איתו. הבטיח לי מליון ואחת הבטחות, אמר שיש רגש וכל המסביב. לאחר שלושה חודשים הגיע לארץ. נפגשנו, שכבנו ופה זה נגמר.
הבעיה מתחילה בכך שהייתי בתולה לפני שהכרתי אותו. והוא ידע, הוא ידע שהייתי בתולה. לאורך כל התקופה שדיברנו הוא הראה נכונות לקשר רציני, שהוא בעניין שלי ושכיגיע לארץ אז נכיר אחד את השניה ומכאן השמיים הם הגבול.
אחרי שלושה חודשים הבנתי שהכל היה שקר. הוא בסך הכל ניסה להכניס אותי למיטה שלו. הוא הכין לעצמו את הקרקע ברגע שיגיע לארץ תהיה לו מישהי שתחכה לו בשביל למשש לעצמו את הרצונות והחשקים שלו אחרי שהיה הרבה זמן בחו"ל.
אז כן. הייתי תמימה. שכבתי איתו. בהתחלה אמרתי שאני לא מתחרטת. כנראה שהייתי בסוד של הכחשה. אבל היום אני מתחרטת שנתתי את עצמי בפעם הראשונה למישהו שלא אוהב אותי, שלא מרגיש אליי כלום, לאותו בחור שהכניס אותי למיטה שלו ופשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
רציתי להיפטר מהבתולים, זה הרגיש לי כמו עול. אבל הבנתי שעשיתי טעות. הלכתי כמו עיוורת אחרי מישהו שהבטיח הרים וגבעות. חבל שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. חבל שאי אפשר לשנות את הדברים. מבאס אותי לחשוב על הפעם הראשונה וכל הזמן להיזכר בו, ביחס המגעיל שלו כלפיי והצורה שבה הוא נעלם. אני לא כועסת על עצמי, אני כועסת עליו.
הוא פגע לי בביטחון, פגע לי ברצון להכיר מישהו, מונע ממני לפתח רגש כלפי מישהו או להרגיש חום ואהבה. אחריו פשוט לא בא לי שום גבר בחיים שלי. בא לי להיות לבד. לא בא לי שיפגעו בי שוב בצורה כזאת. הבעיה היחידה שלי היא שאני תמימה, ועד היום אהבתי את התמימות שלי, היום אני שונאת את התמימות שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות