התחלתי השנה ללמוד, בהתחלה של סמסטר ב..
אחת הסיבות שהתחלתי ללמוד השנה ולא דחיתי היא כדי להכיר אנשים.
אפשר להגיד שבחודש הראשון היה לי קצת קשה, כי נכנסתי למקום שלא הכרתי אף אחד, אבל אחרי כמה זמן מצאתי את עצמי ויש לי דיבור עם הרבה אנשים, אין לי מעגל מצומצם קבוע של חברים,יש לי מפה ומשם. גם בהמשך הסמסטר עצמו וגם כשהיינו נפגשים בתקופת מבחנים היינו עוזרים אחד לשני, כשהייתי נשארת במכללה ללמוד עד מאוחר זה תמיד היה עם עוד אנשים ותוך כדי הרצנו בדיחות, וביום של מבחן היינו יושבים לפני ומרגיעים אחד את השני וואלה אחלה אווירה, עד כאן הכול טוב.
פתאום כשהתחיל סמסטר חדש, כולם מתנהגים מוזר, קצת תופסים מרחק ממני ואין לי מושג למה, מצד אחד אולי זאת סתם הרגשה ומצד שני באמת מחפשת סיבה, אפילו הידיד הכי טוב שלי שם מנסה להתחמק ממני ואני קולטת את זה.. לא רוצה להראות שאני נפגעת אבל מצד שני לא לעשות רושם שאין לי מודעות עצמית (הבעייה היא שיש לי יותר מדי שזה כבר מגיע לחרדות).
וואלה די בניתי על ליצור קשרים עם אנשים ואני מתאכזבת גם מבלי לצפות ליותר מדי, גם כשצריך להתחלק לקבוצות עבודה אני מוצאת את עצמי נופלת בין הכיסאות, אני לא שואלת כי אני יודעת שכל אחד כבר התמקם בקבוצה משלו, אתה בא בסבבה שלך ואנשים מקובעים בתוך עצמם, וחשבתי שאני הסגורה פה.
שוב מוצאת את עצמי לבד בהפסקות, ולא בא לי להרגיש שאני רודפת אחרי אנשים ומציקה להם. מה גם שלאנשים שנקשרתי אליהם הכי הרבה סמסטר קודם יש מערכת שונה לגמרי משלי ואנחנו לא נפגשים בכלל..
לא בן אדם שיש לו בעיות בתקשורת או שסובל מביישנות קיצונית.
לא אוהבת להאשים אחרים במצב שלי אבל עם כל הכבוד לא תמיד אני הבעיה, והבעיה הכי גדולה היא החוסר ודאות וגם אין לי דרך לדעת מה באמת קורה שם.
מצד שני, כן אנשים אומרים לי שלום, כן מתעניינים, אפילו כמה אנשים רצו לצרף אותי לקבוצת למידה, זה לא שהכול שחור, אבל עדיין משהו לא מסתדר לי בראש.
בנוסף לזה גם לא בא לי שיידפק לי הציון בגלל שלא מצאתי קבוצה לעבוד בה, זאת סיבה טיפשית ובהרבה יותר מרגיזה מלהיכשל אחרי שקרעת את התחת.
אז.. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות