מרגישה שאין לי אף אחד לשתף את מה שעובר עלי ויותר מזה, ההרגשה שאוכלת אותי היא בלשבת בשקט כשאני שומעת את רחש המים זורמים מתחת לרגליי.
ואז מחשבות שרצות... כמו.. מירוץ חיים שלא נגמר עד שעוצמים עיניים ודי! וגם אז המחשבה שהיינו בבחינת עוד חמור שמת.
היה לי חבר נפש. אחד כזה שהיה יודע הכל. היה לו באמת איכפת, לא אחד כזה שמכניס את הנחמדות לפרוטוקול של המשחק אלא קליבר רציני שלא צריך אחת כמוני לחיים המטאורים שלו. רק הנפש חיברה בינינו וזה היה לי עד שהחיים שאבו אותו למירוץ אחר של התמודדות ומאז הדרכים שלנו התמסמסו.
זהו, אין יותר ממה שהיה. עכשיו לבד. אבל זה קשה. לא יודעת איך להתחיל את הבסיס בליצור קשרים שיובילו לקשרים אמיתיים בין אנשים.
אולי ההחלטה צריכה להיות בשינוי סביבתי כולל, שאז זה משחק אח, אנשים אחרים, צרכים אחרים ומשאבים אחרים.. אבל לפחות בהילוך אחר שיתאים לי. לא יודעת. איך דברים כאלה קורים? מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025