האם יכול להיות שהדרך שעברתי בחיים הפכה אותי לאדם לא זוגי?

אוטוטו בן 30, מבית טוב, בוגר מוסד איכותי, נראה טוב+, עצמאי בחיי, עזבתי עבודה מתגמלת כדי להגשים חלום ישן והיום עובד בטופ של אותו התחום גם אם לא מתוגמל כספית כמו שהייתי רוצה. בסך הכול קורות חיים לא רעים בכלל על הנייר.

עברתי לא מעט טלטלות בחיי: סבלתי מתקופה איומה בתיכון שהשאירה בי צלקת, עברתי שירות קרבי קשה כולל קבע שגם השאירו בי חותם, שנה של עבודה עם פסיכופת שנאלצתי לסבול בשיניים יומיום, התמודדויות בבית... בכל אותן תקופות פשוט החזקתי ומעמד וטפו טפו הצלחתי לעבור אותן ולהמשיך הלאה. התא המשפחתי בעיקר ובחלק מהתקופות גם החברים, הוא מאוד מכיל ואין ספק שבלעדיהם היה לי הרבה יותר קשה ואפילו בלתי אפשרי להתמודד.

הנקודה היא שאני מרגיש שמסלול החיים והדרך שעברתי הפכו אותי לבנאדם מאוד מורכב ומתוסבך, והדבר הזה פוגש אותי בעיקר בתחום הזוגי. אני אוטוטו חוגג 30 ומעולם לא הצלחתי להחזיק זוגיות לתקופה של מעל חצי שנה. חשוב לציין שהתקופה שלי בתיכון כללה בעיקר דחייה חברתית וזה מנע ממני לחוות התפתחות תקינה של נער שפגעה מי מאוד בהמשך בקטע הזוגי והחברתי. את הפער סגרתי בהרבה עבודה והיום אני כבר ממש לא באותו מקום כולל לא מעט הצלחות עם בנות מאוד מרשימות (לצד כמה מפלות, קורה לכולם). עם זאת, באף אחד מהמקרים לא הצלחתי לתחזק זוגיות יציבה, כשבחלק מהמקרים אני יזמתי את הפרידה ובחלק זה בא מהכיוון שלהן.

ברור לי, או לפחות אני רוצה לקוות, שזה החלק החסר בפאזל שלי ואם איכשהו אצליח למצוא את זאת שתדע לקבל אותי, זה ייתן לי בוסט משוגע שיעיף אותי ויעזור לי להרים אותה יחד איתי. הנקודה היא שהיום לאחר הרבה ניסיונות אני כבר באמת נמצא במקום שבו אני שואל את עצמי, האם יכול להיות שהדרך שעברתי בחיים הפכה אותי לצד כל היתרונות לאדם לא זוגי וכזה שיאלץ להעביר את חייו לבד?

מנסה להישאר אופטימי ועובד על עצמי בכיוון, אבל ככל שעובר הזמן אני באמת נהיה סקפטי לגבי הסיכוי שזה אכן יקרה. לפעמים אני מקנא בחברים שעוברים חיים "בנאליים" ביחס לשלי ושלא צברו את הצלקות שאני סוחב (תמיד אפרגן ואעזור ללא קשר למה שיושב עליי). והאמת בשלב מסוים התחלתי לחשוש שאם מקלפים ממני את המסכות ושכבות ההגנה שצברתי עם השנים, התמונה שמתגלה לא כזו זוהרת ואולי זה מה שמקלקל כל פעם.