לא מצליחה להתמודד נפשית עם לחץ המבחנים, איך להתמודד?

אז ככה.. אני סטודנטית למדעים. וכרגע נשאר לי לעשות שני מבחנים מועדי ב'. בנוסף מבחן תיל ( תיל למי שלא יודע זה דומה מאוד לפסיכומטרי, חלק כמותי וחלק מילולי ללא חלק של אנגלית) חוזר כי אני על תנאי והמכללה לוחצים עליי לעשות חוזר לפני סימסטר ב' שמתחיל באפריל.
לא הספקתי להתפנות ללמידה למבחן תיל הזה, כי הייתי עסוקה בתקופת המבחנים של סימסטר א',
סיימתי את שאר המבחנים בציונים טובים, חוץ משני מבחנים שנישאר לי להשלים ולהגיע למועד ב'.
שניהם סמוכים אחד לשני בשבועיים האלה, יומיים של הפרש. ובו זמנית אני לומדת לתיל שאעשה בסוף החודש. אני מרגישה שאני משתגעת.. שאני נאבדת בין הדברים. אני לא יודעת ולא מצליחה לפצל את עצמי ללמוד לשלושה מבחנים בשבועיים קצרים, זה לא שדחיתי את הכל לשבועיים, אלא מועדי ב' נאמר לי הציונים רק לפני כמה ימים, מה שאומר שזה הזמן המוקצב ללמוד למבחנים אלה, בתכנון הקודם שלי היה, לסיים עם מבחני הסימסטר. ולהתחיל ללמוד לתיל שאפנה לו חודש, העניין הוא שלא הייתה לי ברירה אחרת, כן לקחתי סיכון מראש שאם ישארו לי מהחנים שאצטרך מועד ב, אבל כך או כך זה הזמן היחיד שהיה לי, לא הייתה לי בחירה שלא. ועכשיו אני מפחדת נורא שכל העבודה שעשיתי סימסטר שלם יפול לפח, משום שאני מנסה ללמוד לתיל הזה וזה פשוט קשה ומחרפן, לא אצליח ללמוד לכולו. במקביל שני המבחנים שלהם אני אמורה הכי לתת פוש מפני שמועד א' לא הצלחתי בהם. בעיקרון אין לי שאלה ספציפית.. רק לפרוק ולהבין האם מה שאני עוברת זה נורמאלי? זה קורה ככה לכל הסטודנטים? האם זה שאני עומדת לעבור התמוטטות עצבים והתקפי חרדה זה הגיוני. או שאני לא אמורה כי זה מצב שקורה לכולם והם כן מצליחים לעמוד בו. ואני פשוט לא מתאימה אם כך להיות סטודנטית אם אני במצב כזה בסיסי מתחילה להישבר? מרגישה צורך עז לזרוק הכל לפרוש בשביל לנוח . מצד שני לא מסוגלת לעשות את זה כי סימסטר שלם שעשיתי בעבודה קשה יפול לפח. וארגיש כישלון שאני מוותרת לעצמי כל כך מהר בשנה הראשונה כבר במשבר הראשון, השאלה שלי היא.. איך עושים את כל זה? איך סטודנטים מצליחים לתפקד ולחיות בהרגשה של רולטה רוסית," מה שיהיה יהיה" ופחדת שיגידו לי לא עברת את המבחן ושלום להתראות" את לא ממשיכה לסימסטר ב'
וזה כל זה בגלל מבחן אחד מפגר שהם מחשבים ממנו יותר אחוזים כדיי להתקבל, וכל המקצועות שהשקעתי בסימסטר א' שיצאו לי ציונים גבוהים חוץ משני המבחנים הם. יפלו לי לפח, מפחדת שיגיע היום הזה שינשירו אותי.. וארגיש 5 חודשים של השקעה זמן וכסף מחיי והרבה אנרגיות נפשיות לחינם... זה ממש מפחיד אותי שאני נמצאת בסיטואציה ש"לא אני זו שמחזיקה את החוטים לגביי מעמדי במסגרת שאני רוצה" אלא אני תלויה ביידיים של אחרים ( המכללה) ושיכול לבוא יום שיגידו לי להתראות ואין לי את המסגרת שהסתגלתי אליה ופתאום ביום אחד כל השגרה שלי נשברת ואין לי למה לקום למחורת.
אני יודעת שלא כתבתי משהו ספציפי בעצה זו.. אבל פרקתי ופירטתי את כל ההרגשות שלי והמצב מכמה נקודות. מה אני עושה עכשיו? איך אני אמורה להמשיך עכשיו? אבודה ... ומרגישה חוסר אונים ..
אשמח לסיפורים אישיים מנחמים. ולהבין שאני לא היחידה שעוברת מצב כזה.. ומה עושים איך ממשיכים.. האם מישהו עבר או עובר מצבים כאלה..