הי , קודם כל תודה מראש לקוראים והעונים מעריכה ממש .
אני בת 20 לפני כעשרה חודשים חוויתי פרידה קשה מחברה הכי טובה של שלוש שנים, היינו עושות הכל ביחד טסות, חגים, אותו הטעם בהכל. חברות קלה. הכל קל אותה שפה אותו הראש . בלי לפחד לאמר שום דבר או להציע. עד שהכרתי מישהו התאהבתי בו והכרתי לה את החבר שלו. ביני לבין ההוא זה לא צלח. אך בינה לבין חבר שלו כן. אני והיא עשרה חודשים בריחוק מטורף. כי הם ביחד . מיותר לציין מה עברתי בחודשים הראשונים מלבד אכזבה ממנה שהיא נעלמה לי. בחודשים הראשונים היא הייתה שולחת הודעות פעם בשבוע פעמיים. זה הרגיש לי נוראי שפעם אלף פעם ביום מדברות מספרות הכל וזה הפך לפעמיים. התרחקתי יותר כי לא יכולתי לקבל אותה ככ קצת העדפתי כלום זה עשה לי רע. עד היום הגעגוע חונק אותי יש מקרים שאני פתאום מרגישה מחנק בגרון ורוצה להתפוצץ מבכי. מרגישה שכל החברות החדשות שלי. אף אחת לא כמוה לא כיף לי עם אף אחת. צריך להתאמץ.... קשה לי קושי אמיתי אני מרגישה שאיבדתי אחות. אני מוכנה לחוות את הקושי הסה באמת. לבכות כל שבוע . האם מישהו עבר דבר דומה? אני מפחדת ממש שלא אשתחרר מזה גם בעוד כמה שנים. לא משנה כמה אני יוצאת מבלה ועם כמה חברות חדשות אני לא מצליחה לשכוח אותה להתגעגע . כל זכרון שלנו עושה לי צמרמורת . אני מפחדת שגם בעוד כמה שנים העניין הזה יראה לי ככ גדול ועוד אשווה אותה לחברות אחרות. וארגיש שאיתה היה לי הכי כיף. כי היא המשיכה עם החבר אני בכלל לא מענינת אותה. הלוואי שמתישהו היא תהפוך לזכרון נחמד אבל אהיה מאושרת בחיי. ואפילו לא ארצה אותה חזרה .... אני מרגישה שזה לא יקרה לעולם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות