שלום לכם חברים,
אני בא בפניכם עם בעיה שאני אפילו לא יודע איך לגשת או להתייחס אליה. ולכן החלטתי לשתף אתכם כאן, ולקבל את נקודת מבטכם בעניין.
הסיפור הוא כזה:
אני בן 30, נשוי ואב לילדים. אני מסורתי, ולכן בשבתות אני נוהג להגיע אל בית הכנסת להתפלל, עד כאן, הכל רגיל
זה התחיל בחג שמחת תורה האחרון, הגיע לבית הכנסת מתפלל חדש והביא איתו את בנותיו, שאחת מהן, אין לי מושג מהו גילה, אך על-פי קומתה היא נראית כבת 10-12 לערך.
אם ניסתם לדמיין לעצמכם פעם איך היתה נראית שלגיה לו היתה דמות בשר ודם. אזי שהיא עונה על התיאור הזה במדוייק. שיערה שחור, עיניה בהירות, עורה לבן וצח ושפתיה צבע דם. יפיפייה קלאסית.
היא ישבה שם בפינה, ליד שולחן ערוך, מבויישת, ניגשתי אליה וכיבדתי אותה. היא גמלה לי בחיוך קטן ובמבט מבוייש וכובש.
מאז, לא ראיתי אותה שוב, עד לפני חודש...
מעולם לא חשבתי שאתפס למקרה כזה, אני מודע לבעיה שבעצם המחשבה על העניין,
אין ולא היתה לי שום סטיה או פנטזיה על קשר כלשהו עם צעירות. ואין לי מושג איך ולמה זה קרה.
אבל מאז שהיא הופיע שוב, בכל שבוע שאני מגיע להתפלל, ורואה אותה יושבת שם, איכשהו יוצא שמבטינו מצטלבים לכמה שניות שנדמות לנצח. היא לא ממהרת להסיר את עיניה ואני לא מסוגל, אבל מהר מאוד מתפקס וממהר משם. אנחנו לא מחליפים מילה, אבל המבטים האלה חוזרים על עצמם בכל פעם, ואני מוצא את עצמי חושב עליה במשך כל השבוע, רואה אותה בראשי, וממש מחכה לרגע שבו אתקל שוב במבטה ולו לרגעים הספורים הללו. אני מביט בה ומשפיל מבט כמו ילד מבוייש, כמו ילד מאוהב.
אני לא יודע איך להתייחס לעניין הזה בכלל, מעולם לא נדרשתי לעניין כזה.
מה עושים חברים? אשמח לשמוע כל דעה מכבדת ונבונה.
תודה לכם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות