היי כולם.
שמעו, אני בת 27, קיבוצניקית מאיזור צפוני נידח (מתה על זה), גרה עם ההורים בבית שלנו (וגם אין לי שום סיבה לעזוב), עובדת בעסק המשפחתי, עושה מה שעושה לי טוב בחיים, ולא הייתה לי בחיים זוגיות או חבר. (מעבר לשטויות של כיתה ח' בערך..)
זה משהו שבאמת לא מזיז לי, אני לא מרגישה חוסר או ריקנות כלשהי (ההורים גם לא בדיוק מתים מפחד כי תמיד הייתי כזאת ואני לא שוללת כלום, אבל אני לא בדיוק בקטע של לחפש מישהו, אם משהו יבוא אז שיבוא.)
הקטע הוא, אנשים מהצד מסתכלים עליי כמו על תופעת טבע פגומה, כאילו אני דפוקה לגמרי ומשהו לא בסדר איתי, דעתכם בנושא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות