רוצה זוגיות אבל לא בטוחה

היי לכולם,
לפני כשנה עברתי פרידה קשה מבחור שיצאתי איתו במשך שנתיים.
הוא נפרד ממני בצורה הכי מכוערת שיש- בהודעות בוואטסאפ.
יום למחרת חברה אחרת סיפרה לי שהוא יושב באוקיי קיופיד מחפש לו חברה חדשה (הכרנו באתר הזה).
מספר חודשים אחר כך הכיר כבר מישהי חדשה וגר איתה.
הבנאדם הזה גרם לי לכאב לב נוראי, הייתי בטוחה שאתחתן איתו כי הוא כל הזמן דיבר על לעבור דירה ביחד, על אירוסין. פיתח בי המון ציפיות שלא התממשו ולא היו לו באמת כוונות אליהן.
אני אומרת תודה כל יום לאלוהים שלקח ממני את הבחור הזה, אבל במקביל בגלל שאני לבד כבר שנה יש הרבה מחשבות עליו...

השנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה רחוקה ממקום מגוריי ואני נוסעת כל יום שעה וחצי כדי להגיע.
אני אוהבת את הלימודים, אני מצליחה בהם, אבל יש תחושה גדולה של בדידות.
אין לי כמעט חברות כי רובן הגדול איכזב אותי מאוד (אחת החברות שנחשבה לחברה טובה האשימה אותי בפרידה), הידידים הכי טובים שלי לומדים בערים אחרות או שפשוט גרים רחוק, אז בעצם את הסופ"ש אני מבלה לבד, יושבת ולומדת למבחנים.
הלימודים שלי שונים ויש לי כל שבוע בוחן או מבחן. אין לי תקופת מבחנים מסודרת, לכן כל סופ"ש אני צריכה ללמוד.
אני רוצה זוגיות חדשה אבל מפחדת שזה יפגע בלימודים.
אני לומדת 4 פעמים בשבוע, יום אחד בשבוע אני עובדת, ונשאר לי רק את שישי שבת כדי ללמוד.
אני לא בטוחה שאני יכולה להינות מזוגיות כרגע בגלל הנסיעות והמבחנים הרבים, אבל אני מאוד רוצה.
מישהו לזוגיות אמיתית, בנאדם לחלוק איתו, לשתף אותו,שתהיה בינינו אהבה וכבוד אמיתי, מה שלא זכיתי בו במערכת יחסים האחרונה שלי.

לאחר הלימודים הנוכחיים אני רוצה להירשם לבן גוריון,זו אוניברסיטה שקרובה לי לבית ותמיד רציתי ללמוד בה בגלל החיי חברה והמסיבות ואולי הסיכוי להכיר מישהו.
בכל יום כשאני מגיעה לאוניברסיטה יש לי מן תחושת עצב כזו של למה אני לומדת פה, אין כאן חיי חברה, אני לומדת מקצוע של בנות בלבד, בקושי רואה בנים, וגם אם אכיר מישהו זה לא ילך כי אני גרה סופר רחוק.

לאחרונה התחלתי לשבת קצת באוקי קיופיד והיו כמה בחורים נחמדים שהתכתבתי איתם. יש אחד ספציפי שאנחנו מתכתבים כרגע ומנסים לתאם פגישה אבל לא ממש הולך כי הכלב שלי עבר ניתוח ואני זו שמטפלת ומשגיחה.
הוא נשמע ממש חמוד בשיחות אבל אני קצת מסתייגת בגלל שהוא בן 30 וגר עם ההורים. הוא סיפר שהוא עבד בעבודה מסודרת באינטל וכרגע עובד במקום אחר שאסור לו לספר בדיוק היכן.
כששאלתי אותו אם לא מבאס אותו לגור עם ההורים, הוא אמר שלא, אבל הוא מחפש דירה ומתכנן לעבור בעוד חודשיים-שלושה כי הוא רוצה פרטיות.
קצת קשה לי להאמין לכל זה כי גם הבן זוג הקודם שלי אמר את אותו הדבר, ובסופו של דבר במשך כל המערכת יחסים שלנו-שנתיים לא עבר מהבית של ההורים, וכשרציתי שנעבור ביחד הוא ניסה להתחמק מזה והיה צמוד יותר מדי לאמא שלו.
אני גם בהתלבטות בגלל שיצא לי להכיר כמה בחורים דרך האתר ואף אחד מהם לא היה נורמלי, ואני גם די מתביישת בהיכרות מהסוג הזה...אבל אין לי מקום אחר להכיר בו.

בגלל הטראומה שעברתי קשה לי להאמין לגברים ולאנשים בכלל.
הבחור הזה שיקר עליי ועבד עליי ועשה ממני מטומטמת אחת גדולה.
אני כל כך בטראומה כשאפילו שאני רואה פורנו (כן בנות רואות) אני מתחילה פתאום לבכות כי אני מדמיינת את איך ששכבנו ובעיני אז זה היה מלא אהבה, וזה כל כך חסר לי, אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מתחילה משהו חדש עם בחור אחר ומגיעה איתו לרמת אינטימיות כזו כי אני עדיין טעונה על מה שקרה ומפחדת מאוד להתחיל משהו חדש.
לפעמים סתם מדמיינת שאני עם בחור חדש ומה יקרה בינינו וזה נגמר בבכי של חצי לילה.

אני אשמח לכל עצה שלכם...