שלום לכולם, אני אספר לכם קצת על עצמי.
אני בן 16, ואף פעם לא הייתה לי חברה. חברים וילדות אומרים לי שאני נראה טוב ואופי טוב, אבל מאז ומתמיד הייתי ביישן.
אז ככה, בחופש הגדול נסעתי לחוץ לארץ לשבוע. היה אש בכמה ימים הראשונים. הייתי במלון ענק, והיו שם כמה ברים. אז בערך ביום השלישי הלכתי עם המשפחה ישבנו דיברנו, וראיתי ילדה יפה שעובדת שם בתור מלצרית. אמרתי לעצמי הכול בראש ושאני אתחרט אם לא אגש אליה. חוץ מזה זה אולי קצת ילמד אותי איך להתחיל שיחה וכו. מפה לשם הגענו ליום האחרון ולא דיברתי איתה. אמרתי לעצמי אני חייב לדבר איתה, היא ממש מצאה חן בעיניי.
אז ביום האחרון חיכיתי שכולם ילכו וניגשתי אליה. בחיים שלי לא פחדתי כמו אז. דיברנו ושאלתי אותה מה השם שלה ובת כמה היא והוספתי אותה בפייסבוק.
שחזרתי לישראל, הבנתי רק מה אני מרגיש אלייה. תכלס, אני לא יודע למה וזה מוזר ברמות, אבל בחיים לא הרגשתי ככה למשהי. פשוט רציתי לטובתה וכל מה שרציתי זה לראות אותה שוב. עברו כבר בערך 6 חודשים ועדיין היא בראש שלי. אני מדי פעם כותב לה ואוכל את הלב. עכשיו, כמו שכולכם כמעט פה יגידו וגם אני הייתי אומר, צריך לשחרר. אבל אני לא יכול. אני יודע שאני מספיק עקשן על דברים שאני רוצה. לפחות בקטע הזה. פעם היה אכפת לי מה אנשים יגידו ואולי גם עד עכשיו, אבל עכשיו אני הולך עם עצמי.
השאלה שלי אליכם, מה אתם אומרים? אני אחכה כמה זמן שצריך. קצת קשה להמשיך את החיים עם ההרגשה הזאת, קצת הרבה...
האם להלחם על זה? אני סתם מרגיש את כל זה?
בבקשה, תגובות רק מהלב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות