היי. תודה לכל מי שמקדיש תשומת לב.
בכל אופן, לפני יומיים עליתי בשעות הערב לאוטובוס לעיר אחרת במרחק 45 דקות נסיעה.
כדי שתבינו מה היה, אספר לכם שאני חווה כרגע סוג של חרם מהבנות בכיתה שלי שנגרר עקב ריב כבד עם הבנות שהיו החברות הכי טובות שלי (5 בנות). כמעט אף אחת לא מדברת איתי ומהבנות שהיו קרובות אני סובלת המון ואוכלת המון חרא בלשון המעטה. (יש לציין שאני לא חווה אלימות פיזית, אלא מילולית, עקיצות והסתה כלפיי).
לא הצלחתי לדבר על כלום עם אף אחת מהן וזה ככה כבר כמעט שבועיים. בכל אופן, אתמול כשעליתי לאוטובוס אחת הבנות שעושה לי את הכי הרבה בלאגן התקשרה אליי. הבנתי שהיא התקשרה כדי לדבר בצורה יפה ושזאת הזדמנות לדבר שכנראה לא תחזור (מכירה אותה ויודעת את זה בוודאות). אני לא אוהבת לדבר באוטובוס אבל הייתי פשוט חייבת כדי לעצור את זה אחת ולתמיד, עד שסוף סוף מישהי מוכנה לשמוע אותי ואת הצד שלי. אז עליתי לאוטובוס וישבתי בצד ימין לקראת דלת היציאה האחורית.
שני מושבים מהנהג באותה שורה שלי ישב גבר בן 27 פלוס מינוס. אז עניתי לשיחה שלה, ודיברנו כמעט כל הדרך. לא צעקתי, דיברתי מאוד בשקט וגם דיברתי יפה כדי כמה שפחות להדליק אש מחדש. לאט לאט האוטובוס התמלא.
פתאום ממש כמה דקות לפני שנכנסנו לעיר, אותו בחור הסתובב מהמושב שלו, ישב על הברכיים וצעק עליי 'אכלת לי את הראש, יאלללה תני לשמוע רדיו חופרת' וקלטתי גם בזמן השיחה שהוא, כמה נוסעים והנהג מסתכלים עליי ומדברים אבל בחרתי להתעלם.
כשהוא אמר את זה הוצאתי אוזניה והתעלמתי. אחרי כמה שניות אמרתי לו שהוא יכול גם לדבר בצורה יפה, והוא שוב צעק עליי אבל את זה כבר לא שמעתי.
כל האוטובוס הסתכל עליי ומהבושה ניתקתי לאותה חברה ישירות, שמתי את השיער על הפנים ומיהרתי לרדת מהאוטובוס, עד כדי מצב שרצתי פנימה לתחנה המרכזית כדי שאף אחד לא יראה אותי. כל כך התביישתי. העניין הוא שמאז אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה, זה לא עוזב לי את המחשבות ומפריע לסדר היום שלי. איך מתמודדים? איך שוכחים מזה? ראיתי לנכון לענות לשיחה, הוא היה צריך להתנהג ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות