חבר שלי נפרד ממני מסיבה ממש טיפשית, איך להתמודד?

אז היי
העליתי כבר שאלה על זה אתמול אבל היא משום מה עוד לא עלתה ואני די צריכה שזה יקרה בקרוב, מה גם שמאז השתנו כמה דברים...
בקיצור... חבר שלי, שהיה איתי שנה וארבעה חודשים, החליט ביום חמישי האחרון לשים סוף לזוגיות שלנו. למה? כי הוא חושב שהוא צריך להתנסות בעוד מערכות יחסים. על פניו זה נראה בסדר, אני עצמי באותו רגע אמרתי אה סבבה, סיבה ממש לגיטימית, לגמרי מבינה אותו. אפילו חשבתי שאני מבינה מאיפה זה נובע, כי ההורים הגרושים שלו בדיוק התחילו לספר לו על טעויות העבר שלהם, ומה שבלט היה שלשניהם היה חסר ניסיון מה שכנראה הדהד אצלו בראש כי הוא חפר לי על זה לא מעט- ״יום אחד בהמשך הקשר כנראה שאני ארצה שנפסיק את הקשר קצת ונתנסה עם עוד אנשים, ואולי אחר כך נחזור להיות ביחד״. ככה זה היה בחודשיים האחרונים, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כי תכלס חשבתי שזה הגיוני ושכן, גם אני ארצה להתנסות... אנחנו הקשר הרציני הראשון האחד של השניה, והוא גם די ההפך הגמור ממני. פשוט לא חשבתי שזה יבוא עכשיו, ממש כשהיחסים שלנו פורחים, רגע אחרי הולנטיינס וכל כמויות האהבה שהוא כלל. זה פשוט בא אאוט אוף דה בלו.
בשיחת פרידה הוא טען שהוא עובר הרבה בזמן האחרון, גם שינויים בצבא וגם עובד עד מאוחר (בצבא) מה שגרם לו לחשוב על זה יותר ויותר לעומק ולהגיע למסקנה שזה הצעד הנכון. האמת היא שבמהלך השיחה הוא גם זרק לא מעט שהוא תמיד הורס הכל ושהוא מפגר ובלהבלה, אבל לא כל כך ייחסתי לזה חשיבות, כי בסופו של דבר הוא נפרד ממני. ממש חשבתי שזה בסדר אז הגבתי ממש בסבבה, מדי פעם בכיתי וגם הוא, האמת היא שכשאני בכיתי הוא לא טרח להניח עליי יד אפילו וכשהוא בכה אני חיבקתי אותו וממש ניגבתי לו את הדמעות, אבל הוא בכה אז זה אומר שאכפת לו ממני, לא? וזה בדיוק מה שלא הבנתי, למה לחתוך קשר שהוא לכל הדעות טוב ובריא ושמח, רק כדי לדעת אם יש משהו אחר שאתה מפספס? זה כמו לרצות למות רק כדי לדעת אם העולם הבא (שאולי בכלל לא קיים!) הוא טוב יותר.
קצת גולשת, בסיום השיחה ניסינו לסכם את העניינים אבל כל הזמן פרצנו בבכי, אז אמרנו שנסכם אותם בוואטסאפ מאוחר יותר. הוא אמר ״לא, אני מעדיף מחר בבוקר, מעדיף לישון על זה קצת״. אז סבבה, חיכיתי ללמחרת בבוקר. שום הודעה. ואני כבר איבדתי את זה אז היום (שבת) כתבתי לו על זה. הוא הגיב כמו חתיכת אפס, כאילו שהוא לא יודע על מה מדובר ושהוא לא זוכר מה הוא רצה לסכם בכלל ואז עוד ביקש סליחה שהוא לא זוכר.
בקיצור, הסוף השאיר לי טעם מאוד מאוד מאוד מר בפה, באמת שלא חשבתי שהוא יוכל להגיב אליי בכזה חוסר כבוד, שניה אחרי שנפרדנו להעלות תמונות מאושרות לסטורי שזה דבר שהוא בחיים לא עושה, כאילו, זה ממש לא האדם שהייתי איתו. אני פשוט לא מבינה מה זה הג׳וק הזה שנכנס לגברים למוח וגורם להם להרוס כל דבר בשניה. אני כועסת עליו ואני כועסת על עצמי שהגבתי בצורה כל כך מבינה ומקבלת כשבעצם הייתי צריכה להטיח בו שלא מסיימים קשר טוב מסיבה כזאת מופרכת!!! זה יושב לי בראש ואוכל אותי מבפנים, ואני קראתי כבר את כל השיטות להתגבר על פרידה אבל באמת שהכי יעזור לי לשמוע חוות דעת על הסיפור, על ההתנהלות שלו ועל ההתנהלות שלי... כל מה שיש לכם לומר. רק בבקשה תגיבו
תודה מראש :)