שלום,
במשך כארבעה חודשים יצאתי עם בחור בן 28, הוא היה החבר הראשון שלי, הנשיקה הראשונה והאהבה הראשונה. החלטתי להיפרד ממנו לאור מספר סיבות, החלטה שלוותה בכאבי לב עצומים.
הסיבה העיקרית היא שהרגשתי שהוא לא שם מבחינה רגשית. היינו חברים טובים, הוא כיבד אותי מאוד, דאג לי ונמשך אליי, אבל לא הרגשתי שהוא היה מאוהב בי כמו שאני בו. וכאן הסיבוך. הייתה לו ילדות קשה, דבר שאני יודעת שהשפיע על היכולת שלו להרגיש. לא שם על בנות בכלל והתנהג לנשים מאוד לא יפה ואף באופן מזלזל, עד שפגש אותי. אני יודעת שיש לו המון הערכה אליי. כחודש לאחר הפרידה נפגשנו שוב ללילה אחד מאוד מרגש, דיברנו על הכל, הוא אמר שהוא אוהב אותי ושהבין את זה מאוחר, שהוא רגיל להתעלם מרגשות, הוא בכה ואמר שבחיים לא הרגיש את מה שהוא מרגיש אליי. אני עדיין מאוהבת בו.
הסיבות הנוספות, הן קודם כל שיש בינינו פערים משמעותיים ביחס לדברים, כמו דת (הוא חוזר בתשובה). עם זאת, אני מאמינה שאפשר לגשר על דברים, גם אם זה יהיה קשה. יש גם פערי מנטליות מסוימים. כמו כן, אני חושדת שיש לו נטייה לאלימות לאור תקריות חמורות מהעבר (לפני כעשר שנים) שסיפר לי עליהן אך אמר שמאז עבר שינוי, כמו כן סיפר על תקופות של דכאונות (לא קליני לדעתי, פשוט חוסר מצב רוח) ובנוסף ההורים שלי לא ממש מקבלים אותו.
עם כל זאת, אני אוהבת אותו ויש לי תקווה שבעתיד נוכל לבנות משפחה יחד. חשבתי לדבר איתו ולהתנות את החזרה לקשר במספר דברים, למשל שיפנה לטיפול, שיקדיש לי יותר ועוד מספר דברים קטנים. אני מרגישה שאני יכולה לעזור לו להשתנות.
האם כדאי לנסות שוב, או להמשיך הלאה ולהתמודד עם הכאב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות