חבר שלי נפרד ממני בגלל שהוא מרגיש שהוא רוצה להתנסות, איך להתמודד?

אז היי
אני וחבר שלי היינו יחד שנה ו5 חודשים מקסימים עם עליות ומורדות והמון המון אהבה.
עכשיו כשאני כבר ביום שאחרי התמונה קצת מתבהרת... כבר חודשיים בערך שהוא מדבר איתי על הקטע הזה של התנסות. שהוא לא יודע מתי אבל שבגלל ששנינו פחות או יותר הזוגיות הרצינית הראשונה אחד של השניה (הוא הראשון שלי בהכל ואני הקשר הרציני הראשון שלו), כנראה שיום יבוא והוא ירגיש שהוא לא יכול להמשיך איתי בלב שלם בלי שהוא התנסה בעוד דברים. והבנתי אותו מאוד כי גם אני הרגשתי ככה, לא בגלל שלא אהבתי אותו או לרגע הרגשתי שהאהבה דועכת, רק בגלל שאני אדם די רציונלי וחשבתי שאין מצב שנוכל להמשיך ככה לנצח כשלשנינו אין חוויות אחרות, כשאנחנו לא באמת יודעים איך אנחנו בזוגיות אחרת. זה התחיל אצלו מאז שהוא שאל את ההורים הגרושים שלו כל מני שאלות על הגירושים בפעם הראשונה בערך בחייו (שוב, לפני חודשיים). שניהם אמרו לו שהטעות הגדולה שלהם הייתה להתחתן עם הראשון שלהם ושלא הייתה להם שום התנסות ושהתנסות זה דבר חשוב בלהבלהבלה, אז אני מאוד יכולה להבין מאיפה זה נפל עליי. הוא גם בשלב קריטי ומותח בצבא ובגדול אין גיל מתאים יותר לדילמה הזאת מאשר עכשיו. זה מה שעוד יותר קשה, שאני מבינה אותו כל כך ואני לא מסוגלת לכעוס עליו. אתמול כשנפרדנו הוא אמר לי שהוא לא הפסיק לאהוב אותי ושבשום צורה היחסים לא דעכו או השפיעו על ההחלטה שלו, הוא פשוט מעדיף לחתוך ולהתנסות עכשיו מאשר למתוח את זה לאחר כך. וברור שהבנתי אותו, כי איפשהו גם אני רוצה להתנסות, פשוט לי לעולם לא היה האומץ אשכרה לממש את זה... שנינו בכינו והתחבקנו ולרגעים גם דיברנו ממש כרגיל כי הכימיה בינינו עודנה קיימת. הוא גם לא הפסיק לזרוק במהלך השיחה שהוא כל הזמן הורס הכל ובכללי נראה לי קצת מעורער בהחלטה... אבל זה די שולי כי ההחלטה נעשתה.
מה שאני לא יודעת הוא מה לעשות עכשיו. מה עושים? מאיפה להתחיל? כבר בכיתי איתו וכבר בכיתי לבד וכל הבכי הזה מרגיש לי חסר טעם ממש, אפילו שעבר רק יום, אני לא יודעת מה לעשות אם פתאום הוא יחשוב שהוא עשה טעות מטורפת ואני לא יודעת מה לעשות אם עוד כמה ימים/חודשים הוא יחליט שבא לו שוב. אני באמת רוצה להתנסות אבל אני מאוד ביישנית אז אני יודעת שזה לא משהו שיקרה מחר וגם לא בעוד חודש וכנראה שגם לא בעוד שנה. לו זה קצת יותר קל, אני בטוחה שהוא יצליח לחוות כמה דברים כבר בקרוב ממש ואני לא יודעת מה לחשוב.
אני יודעת שלא מעט פעמים עברה לי המחשבה שאולי אנחנו לא מתאימים, אנחנו ההפך הגמור אחד מהשניה וזה דבר שיצר המון חיכוכים, ומצד שני זה מיתן אותי והשפיע עליי ממש לטובה לדעתם של כולם. תמיד תהיתי איך יהיה לצאת עם מישהו שהראש שלו עובד כמו שלי, אבל עכשיו זה כבר קצת מפחיד אותי...
אני באיזשהו מקום שמחה שזה קורה עכשיו, כי אם הוא היה ממשיך עם החסר הזה זה כנראה היה מתכון בטוח לבגידה, אז אני מאוד מעריכה אותו שהוא היה אחראי מספיק לחתוך את זה לפני שזה התדרדר, וגם ראיתי שזה מאוד קשה לו, ומצד שני זה מה שכל כך כואב- לחתוך קשר שהוא מעולה לכל הדעות... אני לא יודעת אם מה שהוא עשה לגיטימי או שאני סתם נותנת לו קרדיט שלא מגיע לו.
אז בקיצור, מקווה שהבנתם מה הסיפור ואשמח באמת לכמה שיותר טיפים להתמודדות עצות להמשך וחוות דעת על המקרה המוזר שלנצח יהפוך את פורים לחג השנוא עליי בשנה.
תודה מראש :)