ההורים שלי מאוד מגוננים עליי, מדאגה כמובן.
הם כמעט ולא נותנים לי לצאת מהבית ומתחקרים אותי כל מני שאלות על כל דבר.
אז כנראה שמהפחד שהם לא יסכימו לי שיקרתי ואמרתי שאני הולכת ללימודים (פרטני) ביום של חופש בבית ספר שבעצם אני וחברה שלי הלכנו לים בעיר אחרת כי בעיר שלנו אין ים.
הנחתי את הפלפון שלי בצג ולא שמתי לב שהם התקשרו אלי כל שעתיים לפחות
הייתה לנו בעיה עם המונית לחזרה הביתה והתעכבתי מאוד
חזרתי בשעה שלא אפשרי לסיים בשעה כזאת מבית ספר (10 בערב)
ויצאתי נורא מוקדם (12 בצהריים)
נורא נלחצתי לפני שנכנסתי לבית לא הייתי מסוגלת להתעמת איתם. בסוף נכנסתי והם חיכו לי בסלון הם שאלו אותי איפה הייתי וניסיתי לחפש כל מני תירוצים למה התעכבתי, האוטובוסים, עזרתי לחברה אבל הם כבר ידעו לפני שאני משקרת
הם גילו שאין שום לימודים בבית ספר היום
הם התאכזבו ממני מאוד והמשפט שאבא שלי אמר לי פגע בי מאוד
'לא ידעתי שאת כזאת שקרנית' הלכתי לחדר בלי לסיים את השיחה.
אני לא מסוגלת לדבר איתם אני מרגישה נורא.
נכון שאני בת 17 ואני כבר 'גדולה' בשביל להסתיר דברים כאלה מהם, אבל המשפחה שלי נורא שונה גדלנו על חינוך מסוים שבו לא נהוג לצאת לאן שאנחנו רוצים גם אם זה קרוב.
ואני שיקרתי להם ב'מצח נחושה' כמו שאומרים ניסיתי הכל כדי שהם לא ידעו את האמת אבל זה רק החמיר את זה ועכשיו אני מרגישה מגעיל .
זה גורם לי להרגיש בן אדם דוחה ומכניס לי כל מיני סוגי מחשבות על למה אני כזאת? למה הייתי חייבת לשקר? שלא בא לי לחיות יותר וזה נורא.
איך אני נפטרת מההרגשה הזאת??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025