היי לכם, אני רון. נעים מאוד.
אמא שלי אישה חולה, גם פיזית גם נפשית (הנפשית הוביל לפיזית)
אמא שלי מעולם לא נתנה לי לצאת לבלות, לא יכלה שאני חוזר מאוחר והייתה נשארת ערה עד שהייתי מגיע.
עכשיו אני בן אדם שאוהב את אמא שלו כמו כל אחד אחר, והמניפולציות הרגשיות האלה עבדו עלי. נתתי לה לנהל לי את החיים.
עד גיל 18 (גיוס) מעולם לא ישנתי מחוץ לבית, מעולם לא יצאתי למסיבות, מעולם לא נשארתי בחוץ עד אחרי 12 וגם מעולם לא יצאתי עם נשים.
חיי חברה לא יכלתי לנהל.
במהלך הצבא הכרתי נשים, וכשהלכתי אליהן שיקרתי שאני הולך לשמור בבסיס.
בגלל הגישה שלה נהייתי אדם סגור ומופנם שחי חיים עלובים של בית-עבודה.
אין לי חברים, אף אחד לא שמר איתי על קשר ולא הצלחתי לשמור על קשר בעצמי.
החיים שלי עלובים, אני שונא את זה שאין לי כישורים חברתיים טובים, אני שונא את זה שאין לי כמעט ניסיון עם נשים ואני שונא את החיים שלי בכלל.
והחלק הכי גרוע? אמא שלי לא מפסיקה לרדת עלי שאין לי חברים ואני אדם בודד.
ועוד לועגת לי שהחברים היחידים שיש לי הכרתי באינטרנט או שאני איתם במכון כושר.
אני לא יודע מה אתם יכולים לייעץ לי, אבל כל עצה תעזור..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות