היי, אני ליאת, בת ארבע עשרה.
מאז גיל אפס בערך, אני עסוקה בלתכנן את החיים המושלמים שלי: לסיים תיכון בהצטיינות, להתחיל צבא ותואר ראשון במשפטים באותו הזמן ולסיים תואר בהצטיינות. אחר כך להתקבל לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק או הרווארד וללמוד תואר שני במשפטים. לאחר מכן ללמוד תואר שני במנהל עסקים (mba ) ולסיים בהצטיינות. ואת כל ההישג הזה אני מסיימת בגיל עשרים ושבע.
מצד אחד, אני הולכת בדרך הנכונה, אני מצטיינת, ממוצע 96, משתפרת מאוד בשפות, לוקחת קורסים למחוננים ומתנדבת. אבל אני מפחדת שהחלום הזה יתרסק ושאני ממש אתאכזב. ממש אבל. זאת אומרת, אני מרגישה קצת פסיכית כי אני לא מפסיקה לחשוב על העתיד! לתכנן הכל! אני יודעת שאם אני לא אצליח לעשות את כל הדברים האלו אני פשוט אתחרפן, מהסיבה המאוד פשוטה, שאני לחלוטין פרפקציוניסטית. ההורים שלי תומכים בזה כי גם הם כאלו, אנשים מצליחים... אבל כולם אומרים לי שאני מתאמצת יותר מדי ויותר מדי דעתנית לגבי עצמי וכבר אין לי מושג מה לעשות.
אפשר בבקשה עזרה? עצות?
תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות