יש לי חבר כבר 8 חודשים, בהתחלה זה הרגיש הדבר הכי נכון, האהבה הנכונה בזמן הנכון עם האדם הנכון פרפרים והתרגשות עד ש..
הוא התחיל לחשוד בי ולפקפק בהכול. הוא כל הזמן חושב שאני מחפשת תשומת לב מגברים אחרים, חושב שאני שקרנית, שאהבה שלי אליו לא אמיתית אלא רק חיבה. אם אני נרדמת אחר הצהריים או מוקדם באותו ערב מעייפות הוא חושב שזה תירוץ כי אני שוכבת/נפגשת עם מישהו אחר. אם אני משחקת בשיער שלי זה אומר שאני מנסה לפלרטט עם מישהו בסביבה. אם אני לא עונה לשיחת טלפון זה כי אני בוגדת.
היה לי חבר'ה של מה אנשים שהינו חברים טובים לפני שנכנסתי לזוגיות והוא לא אהב את זה והתרחקתי מכולם, והיום אם אני יוצאת זה בקושי עם חברה וגם זה אחרי 700 ריבים שבסופם לפעמים אני מוותרת ולא יוצאת.
כל צעד שאני עושה אני מספרת לו גם אם אני יודעת שלא יימצא חן בעיניו.
הוא מסתיר ממני שהוא יוצא עם חברים, ולא אכפת לו שהחברה שלו שהוא אומר שהוא אוהב בוכה והוא הולך ומתכחש כאילו שזה כלום..
כשאני במצבים האלה אני לא רוצה להתקרב אליו בשום צורה כי כל חיבוק מרגיש מזויף, ואם אני לא מתקרבת אליו בצורה אינטימית אז הוא חושב שאני מסופקת מגבר אחר ולא מזה שאני פגועה ממנו ולא יכולה לתת לעצמי להתקרב לאדם שמתנהג ברשעות וחוסר רגישות.
בחיים לא בגדתי ולא אבגוד אני בן אדם עם מוסר וכשהוא אוהב אז הוא אוהב עד הסוף מבלי לתת ספק ולחשוב פעמיים.
אף פעם בחורה לא בגדה בו לפחות זה מה שהוא אומר, הוא חושד ככה כי לדעתו הנשים זה עם חרא ובוגדני ושכולנו אותו הדבר.
אני אוהבת אותו אבל אני מתעללת בעצמי. אני תמיד עושה הכול בשבילו לא משנה מה השעה או כמה אני עייפה או אם יש לי מבחן סוף סמסטר יום למחרת, מבשלת מחבקת נותנת באה הולכת קמה הכול בשבילו ובשביל לראות את החיוך על הפנים שלו.
קשה לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות