היי, אעשה את זה קצר ולעניין.
אני בת 17 וקצת.
מגיל 15 בערך התחלתי לקבל תשומת לב רבה מבני המין השני והתחילו איתי והחמיאו לי די הרבה.
בשנה האחרונה שמתי לב שכשאני יוצאת עם חברות למקומות תמיד מתחילים רק איתי.. כמובן שזה מחמיא וכיף אבל החברות עושות פרצופים ואומרות "אוף איזה זבל למה איתי לא מתחילים" ומתחילות להתמרמר (מלשון ממורמרת חחח) ולהתעצבן עליי ולהתרחק ממני.
זה כל כך פוגע בי שהן לא מפרגנות לי.
התנשקתי בפעם הראשונה ורצתי לספר לחברה הכי טובה שלי והיא הסתכלה עליי בהלם בפרצוף מאוכזב ואמרה "לאאא.. אין מצב.. למה" וכששאלתי אותה "במקום לפרגן ולשמוח בשבילי זו התגובה שלך?" אז היא אמרה "לא אני שמחה בשבילך פשוט מאיפה זה בא פתאום ואיזה מעצבן למה את כן ואני עדיין לא התנשקתי".
כאילו לעזעזאל מה אנחנו בתחרות? אם המצב היה הפוך הייתי הכי שמחה וגאה ומפרגנת שלחברה שלי קרה משהו כזה.
גם נגיד טיילנו פעם אחת אני והחברה הזו והיא הלכה משמאלי ואיזה בחור שעבר מימיני הסתכל עליי ואמר לי "וואו איזה יפה את" אז עניתי "תודה" ואני קולטת אותה עונה שנייה אחרי "תודה".
זה היה ברור מאוד שהוא פנה אליי אז למה היא חייבת להידחף? למה כל כך כואב לה לפרגן לעזעזאל?
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה באמת שזה כבר מעייף אותי.
היא די נואשת לחבר היא מתה שיתחילו איתה ובאמת בא לי כבר שיהיה לה את המישהו הזה שיעשה אותה מאושרת כי זה מעסיק אותה 24/7 וזה כבר מתיש שכל מה שהיא מדברת עליו ומתעסקת בו זה למה אף פעם לא היה לה מישהו ולא התחילו איתה.
אני באמת חולה עליה, רק הקטע הזה אצלה מחרפן אותי.
אשמח לעזרה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות