עברתי הרבה דברים לא נעימים בחיים שלי ודברים שעצבו את הנפש שלי בצורה פחות אופטימית וכתוצאה יש לי בעיה של הפרעות חרדה (חרדה חברתית בעיקר), חוסר ביטחון עצמי ואני חושד שגם הפרעת אישיות הימנעותית.
בכל מקרה הייתי מטופל אצל פסיכולוג מסויים חמש שנים (2010 עד 2015) ובהתחלה חשבתי שהוא עוזר לי. הלכתי לטיפולים אצלו פעם בשבוע והרגשתי די טוב באותה התקופה.
אבל האמונה שלי בפסיכולוגים פשוט נעלמה אחרי שני דברים שהוא עשה
החבר של אימא שלי אז (היום הם פרודים למזלי) התחיל להתנהג בצורה נבזית מאוד כלפיי. אז אימא שלי החליטה ששניהם ילכו לפגישה עם הפסיכולוג. ומסתבר שהפסיכולוג "אישר" לו להתנהג אליי באותה הצורה שהוא התנהג אליי ולאימא שלי אמר שלא צריכה להתערב. מה הסיבה שהוא אמר להם את זה?
הוא ידע שאם החבר של אימא שלי יתנהג כך אז יהיה לי יותר רע והסיכוי להפסיק את הטיפול יקטן.
הדבר השני שהוא עשה היא מעין מניפולציה כלכלית. זה סיפור ארוך מאוד אבל בואו נגיד שהגענו למצב שהוא העלה את המחירים בצורה דרמטית (ולפי הבנתי רק לי) והוא עשה עליי מעין מניפוציה כלכלית שבהתחלה באמת נכנעתי אליה אבל בסופו של דבר הבנתי את פרצופו האמתי
עכשיו אני עובר תקופה קשה מאוד במהלכה אני מרגיש שאני סוג של מאבד את השפיות שלי. אני בוכה כל יום, אני מקבל התקפי חרדה על בסיס קבוע ואפשר לומר שאני סוג של פוגע בעצמי (אל תדאגו בלי דם)
אימא שלי אומרת שעדיף שאחזור לטיפול פסיכולוגי אבל עם מטפל אחר. אבל אין לי אמונה בפסיכוגים
כי תכלס מדובר באנשים שיושבים רגל על רגל במשרד שלהם ולא עושים כלום חוץ מלהקשיב לאנשים אחרים במצוקה ועוד לוקחים מהם כסף. מדובר באנשים חסרי בושה שלוקחים כסף מאנשים שנמצאים במצוקה. אבל אימא שלי חושבת שזו טעות לחשוב ככה.
מה אתם חושבים?
האם באמת כדאי לי לנסות טיפול פסיכולוגי או שזה באמת שרלטנות של תאוות בצע?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות