אז ככה, אני כמעט בטוחה שהמצב התחיל להחמיר מאז שאבא בגד באמא. זה היה כשהייתי בת 10 בערך, אחי הגדול היה בן 15 והקטן בן 3. לפני אותה נקודת מפנה היינו משפחה אוהבת, מטיילים ביחד, חופשות והכל. אבא היה אז בסיביבות גיל 40 ומזה שאני משערת שהוא גם חווה משבר. בנוסף לבגידה (שהייתה רומן ארוך מאד) הוא גם התפטר מהעבודה ופתח עסק מה שגרם לו להעדר מהבית מהבוקר עד הלילה וגם כשהיה חוזר או בחופש בשבת הוא היה מעדיף לישון במקום לבלות איתנו. ומאז המצב רק הלך והחמיר : אין חיבור בין בני המשפחה, כולם מנוכרים, רבים המון ובקושי מדברים. מרגישים שיש המון כעס כלפי ההורים וטינה. אבא שלי המשיך לבגוד באימי מספר פעמים והיא תמיד סלחה לו. רק בתקופה האחרונה הוא כבר בקושי בא הביתה כי כבר נמאס לה, אבל הוא עדיין מגיע לפעמים. אחי הגדול ככבר כמה שנים טובות לא מדבר עם אבא והחלטתי שאולי אם גם אני אפסיק לדבר איתן אולי משהוא ישתנה
אז אני כבר שנה לא מדברת עם אבא שלי. זה ריסק לי את הלב לראות איך הוא לא משתנה, איך לא אכפת לו שהבת שלו ובנו הבכור לא מדברים איתו. תמיד התפללתי שהוא יהיה אבא מעורב ואכפתי שיהיה לי למקור השראה ושאני אתגאה בו, אבל זה לא קרה.
ומה עם אמא? אמא שלי לא מכירה אותי בכלל, אנחנו מרוחקות ואין חיבור. היא אמא נפלאה בפאן הטכני, בלנקות לבשל ולכבס אבל בפאן הרגשי אין כלום. פשוט ריק.
אומרים שמשפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם, אבל במקרה שלי אני פשוט לא מרגישה ככה, ומפחדת שלא ארגיש לעולם.
מה אתם הייתם עושים במצב הזה? איך ממשיכים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025