עוד בפעם הראשונה שביקרתי במעגלי תעסוקה (אני עובדת במשרה חלקית, לכן מקבלת השלמת הכנסה. נשלחתי מהלשכה למעגלי תעסוקה, זו מעין תכנית לעזרה כדי למצוא עבודה).
בפעם הקודמת שביקרתי אצלה חזרתי בוכה לשעתיים הקרובות. מסרה לי שלא חייכתי, ישבתי קרה. השיקוף הזה של עצמי הביא אותי לדמעות.
הפעם כבר ניסיתי לחייך, היא אמרה שאני ניראית חסרת ביטחון, שיש לי ניתוקים (מה שגם הפסיכיאטרית מאשרת). נוסף על כך, יש לעבוד על חיוכים לדבריה.
אני סך הכל אדם מן השורה, רשומה ללימודי כלכלה. היא הביטה עלי במבט כה רחמני הפעם.
כבר ידעתי שאחזור בלי מצב רוח.
אני עשיתי ספורט, ולמשל, באמצע תרגיל בטן סטטי, בכיתי בהיסטריה. ככה החזקתי 3 דקות בדמעות. כל תרגיל שביצעתי, שטופת דמעות.
אני מאובחנת עם הפרעת אישיות לא מוגדרת או סכיזואידית. שיחקתי עם התרופות וללא תרופות אני נתפסת חסרת ביטחון, על אף שאני לא שמה לב לכך.
היא הורגת אותי, היא גומרת אותי. השיקוף הזה שהיא נותנת לי של עצמי, זה מחסל אותי. יש לי את הפסיכיאטרית בשביל זה שעושה זאת.
ואיך היא קולעת בול, 'יש לך ניתוקים', כאילו היא מאבחנת אותי.
איך להתמודד עם מצבים כאלו? לא הולך לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025