היי,
אני בת 22 ורוצה ללמוד תואר ראשון בפיזיותרפיה, משהו שאני רוצה מאוד מאוד ומוכנה להשקיע המון בשבילו!
אז השתחררתי לפני שנה וחצי מהצבא,
ולמרות הבאסה שבדבר, החלטתי להבחן בבחינת הפסיכומטרי,שילמתי סכום גבוה על קורס במכון נחשב, למדתי שעות על גבי שעות(בעלת בעיות קשב וריכוז, לא מסוגלת לשבת ללמוד ליותר מחצי שעה...זה היה סופר קשה) וכשהגעתי למבחן חוויתי משברון שהיה לי קשה לצאת ממנו. בגלל שהייתי חדורת מטרה וחששתי שלא אקבל ציון שדרוש ללימודי פיזיותרפיה, הלחץ השתלט עלי.
כידוע, לחץ הוא דבר משתק וכמו שחששתי, קיבלתי ציון שלא משקף את יכולותיי בכלל.
המשבר קרה גם בעקבות "הכאפה" שחוויתי מהאזרחות, שלקחתי אותו קצת יותר מידי קשה...
לאחר מספר חודשים שבהם טופלתי ע"י פסיכולוגית, החלטתי להבחן שוב.
שיפרתי את הציון שלי ב-60 נקודות, הישג משמעותי עבורי אך לא מספק עבור האוניברסיטה.
כיום, מוצאת את עצמי מחפשת חלופות למבחן הנוראי הזה, שעושה חיים קשים לאנשים שחושבים קצת יותר לאט (ניסיתי לקבל הקלות, אבל המכון החליט שאני לא זקוקה להן).
נראה לי אבסורד כל כך להלחם על קבלה ללימודים גבוהים, בייחוד למקצועות הבריאות, שחסרים פיזיותרפיסטים.
אני רוצה ללמוד השנה וכמו שציינתי, אעשה הכל בשביל זה- מכינות, קורסים, מה שידרש.
בקיצור, החלטתי להבחן שוב ולנסות את מזלי...
מצד אחד, אני מנסה להיות אופטימית, ללמוד כמה שאני יכולה ולהפיק לקחים מטעויות בבחינות הקודמות,
אך הגעתי למצב שאין לי כח ללמוד שוב את החומר, בידיעה שרוב הסיכויים שאכשל שוב.
אם יש לכם עצה בשבילי להרמת המוטיבציה/ לחלופה לפסיכומטרי, בבקשה תכתבו פה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות