זוגיות שאני קוראת לה "שותפים בלבד", איך להפרד ממנו?

אז ככה אני יודעת שאתם נתקלים בהמון שאלות ולכן אשמח למלוא תשומת הלב והסבלנות לקרוא ולייעץ :) אני נמצאת בזוגיות כבר 6 שנים , 6 שנים שנודה על האמת לא מאושרת בהן.
הבסיס לבעיות זה חוסר שביעות רצון ממני אליו, אני כבר מזמן רוצה להפרד ממנו ואסביר בהמשך למה לא יכולה. בהתחלה היה לנו טוב, אהבה גדולה הרבה סקס געגוע התכתבויות עם הזמן זה הדרדר, התחיל להתכתב עם בנות ולהפגש ואפילו גם לבגוד, אחרי הגילויים והראיות בפרצוף היה גורם לי לסלוח ולהמשיך הלאה איתו. הגענו למצב שבו כל שנה אני נפרדת ממנו בגלל מיצוי ובהרגשה שזה לא הגבר שלי וזה לא מה שאני מאחלת לעצמי לעוד 60 שנים הקרובות, אני מרגישה הוא "מכבה " אותי הן כבנאדם והן כאישה. יש לציין שאני כבנאדם מאוד שמחה מלאת אנרגיות משוגעת כזאת אוהבת דברים חדשים והוא נורא שקט מאופק לא אוהב לבלות , פשוט לשבת בבית לאכול ולישון. נחזור לפרידה שלנו כל שנה, הייתי נפרדת ממנו בגלל שלא הייתי מרוצה ממנו לא במיטה ולא בחיי הזוגיות ופשוט בורחת מהקשר ומתחילה לחיות כמו שאני רוצה עד שהיה מחזיר אותי אליו שוב וככה כל שנה מבטיח שיהיה יותר טוב ואז אני שוב הולכת ממנו ועושה כל מה שהיה חסר לי מהזוגיות הזאת. עברנו המון משברי אמון ועדיין היינו חזקים לנסות להשאר ו"לתקן" עד שכבר שוב נמאס לי והתחלתי גם לדרוש ממנו להראות יותר רצינות ולהתחתן להביא ילדים, הוא היה גם בעיניין והביע רצון, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. פשוט התייאשתי מלחכות. אני נורא מתוסכלת מהמצב כי גם סקס הוא מחסיר ממני ,מה שגורם לי לחפש ריגושים אחרים, ואני עושה הכל כדי שהוא יתייאש וילך ביוזמתו. כל הזמן מטיחה בפניו איזו מאושרת יכולתי להיות אם לא הוא, אם הייתי רווקה. אבל הוא לא מוכן לשחרר . באחת הפרידות האחרונות קרה מצב שהתאהבתי באחר, שמרתי על הקשר בסוד כי כבר הרגשתי שאני פוגעת בו יותר מידי ולהפרד בשקט הוא לא יתן לי פשוט. ההתאהבות הזאת גרמה לי להרגיש כמו שלא הרגשתי שנים, היה בו כל מה שרק חלמתי בגבר. במקביל הבנזוג שלי התחיל להיות אובססיבי ובסופו של דבר גילה על הכל (היה מאוד מאוד קשה לשנינו) והתעמת איתי. הסברתי לו שאני כבר לא יכולה להמשיך את הקשר הזה שהוא רק מזיק לי שאני כבר במחשבות אובדניות שאין טעם לחיי ואני בדיכאון ואין לי כבר בדרך להסביר ולסיים את הקשר איתו ששנינו נפסיק לסבול. מה שהוא עשה זה פשוט להכריח אותי להפסיק את הקשר עם הבחור שהתאהבתי ולנסות לשקם את שלנו והבטיח שיהיה לנו יותר טוב ושאני אתאהב בו בחזרה כמו שהיה בהתחלה. הוא לא בחור רע אבל הוא לא בשבילי, הוא עושה הכל ומוותר על עצמו לפעמים אבל זה לא מה שאני רוצה. אני מזמן לא אוהבת אותו ונשארת בגללו בשביל לא לפגוע בו בעזיבה שלי כי מספיק גרמתי לו לעוגמת נפש ושברונות לב, כמה שניסיתי להיות טובה איתו ולאהוב ולהיות הבחורה שהוא רוצה. לא הצלחתי כי זאת לא אני באמת, ותוך כדי שאני איתו כדי שיהיה לו טוב ככה לי יותר רע. אנחנו לא שוכבים וזה בגלל שהוא פשוט לא רוצה ומכניס תירוצים מגוונים ללמה לא ומתי כן. הוא נורא מקובע במיטה, משהו שעוד יותר גורם לי ללא לרצות אותו בכללי ולהפרד. כי למה מגיע לי לסבול כשאני עדיין צעירה ואיך יהיה עוד 10 שנים אם זה ככה עכשיו . 4 פעמים סקס בשבוע וזה למשך 15 דק גג ואין מה לדבר בכלל על מספר שני. אין בינינו צחוק וחיבור של זוג, ואם אני רוצה נשיקה זה בשבילו "משימה" ככה הוא קורא לזה כי לא הוא יזם. אין את ההבנה התמיכה אין כלום אני מרגישה שאני מבזבזת את שנותיי לשווא על קשר שידוע מראש שיגמר. ללכת לישון בהרגשה מושפלת ולא רצויה ומתחננת לסקס ולקום לעוד יום שאני יודעת שאני לא אחייך.. בגלל הסיבות האלה אני משתדלת להיות כמו שיותר בעבודה כי ככה נשאר כמה שפחות שעות להיות איתו. (גרים ביחד , בנוסף הוא דאג לזה שהדירה המושכרת תהיה על שמי שלא תהיה לי האופציה לקום ולעזוב כי כל החובות עליי) אני פשוט נקרעת בין להשאר ולסבול לבין לעזוב ולפגוע בו.. אין לי כבר דרכים להפרד ממנו כי אני כל כך משתוקקת לעצמי ולא למה שהוא עשה ממני..