בת 19 ואמא שלי לא מסכימה לי לצאת מהבית... הגיוני?

אמא שלי לא מסכימה לי שיהיו לי חיי חברה.

בכיתה י' בערך אני הייתי ילדה מאוד מרדנית, הייתי יוצאת ליציאות(חוזרת ב12 בלילה) והייתי עושה בקיצור מה שבא לי וזה גרם להמון תקלים בין אמא שלי לביני, זו הייתה תקופה שלא סבלתי אותה התחננתי כל בוקר שהיא תמות, שהיא בדרך לעבודה תדרס ומצדי תהיה בקומה בבית חולים.

כיתה י"א כבר לא היה לי כוח לריבים בינינו ופתאום בבום אחד ירד לי כל הביטחון שאי פעם היה לי, עליתי איזה 7 ק"ג וכבר הפסקתי לצאת עם חברות וחברים היינו חבורה גדולה ואני פשוט עקרתי את עצמי מהם ונשארתי כל סופש בבית או כל יום בשבוע כי הייתי עייפה מהריבים איתה, עייפה נפשית וגם היה לי פתאום חוסר ביטחון ממש שבחיים לא חשבתי שיהיה לי.

בכיתה י"ב ניסיתי להתאושש מזה.. אחרי תקופת החגים הביטחון שלי התחיל לחזור אליי וניסיתי לצאת מדי אבל מיד היא התשגעה לגמרי היא אהבה את הרעיון שאני נשארתי בבית וגם שהייתי כל הזמן בבית הייתי מסתגרת בחדר ובקושי היינו בכלל מדברות, לא היינו רבות והיא מצידה הגדירה את זה בתור קשר טוב.

המסיבה היחידה או בעצם היציאה הכי מאוחרת שיצאתי אליה בכיתה י"ב זו המסיבה של אחרי טקס הסיום.. ובכלל לא יצאתי לשום מקום מאז.

והנה עכשיו אני חיילת, הכרתי אנשים חדשים, הביטחון שלי חזק ובוהק יותר מדי אבל אני לא יוצאת לשום מסיבה. לשום דבר. כל סופש אני מסתגרת שוב פעם בחדר שלי. מתחננת בפניה שאני אצא כי כבר נגמרו לי כל התירוצים שאני אומרת לאנשים שאיתי בבסיס.
אלו שהיו חברים וחברות שלי נמאס כבר מהתירוצים וניתקתי עם כולם קשר עם כל ה16 חברות שהיו לי ניתקתי קשר.

אני רוצה לחיות, להיות בחופש, לצאת מבלי לפחד, להנות באמת.
דיברנו כבר אני והיא על זה, עירבנו את האחים שלה בנוגע לזה וגם את האחיות שלה. היא ראש בקיר ואם היא ממשיכה ככה אחרי הצבא מצדי אפילו בזמן הצבא אני עפה מהבית הזה ואני לעולם לא אחזור לראות אותה. גם לא בהלוויה שלה.

האבא מחוץ לתמונה, אין לי קשר איתו.
מה אני עושה? אני מרגישה שזה יהיה תהליך עמוק ומזעזע נפשית בשביל משהו פשוט אחד וקטן שזה לצאת מהבית להנות עם חברים ולחזור טיפה מאוחר.
היא תמיד מכניסה לי לראש שמסוכן בחוץ, ושיאנסו או יחטפו אותי והיא בעצמה מצליחה להשפיע עליי ולגרום לי לא לצאת מהבית... מה אני עושה? מה?