קשה לי כבר בחיים האלה,
אני מרגישה ככ בודדה, כן אני עם החברות הקבועות שלי, כן אני מדברת עם החברים שלי, אבל עדיין, שאני אומרת שלא טוב לי, כולם צוחקים עליי, ואומרים "לך רע? איך לך יכול להיות רע?! יש לך חיים מושלמים!" אוי אוי אוי זה ככ לא נכון, אני מרגישה ככ לבד, לא משנה כמה אנשים יהיו סביבי, לא כיף לי, אני לא מרגישה שייכת למציאות, לחיים.
יש לי מחשבות אובדניות, ותפיסת עולם שונה מכל בני האדם. שאני מביעה דעה, כולם אומרים שדעתי ככ לא נכונה, אבל אני יודעת! אני יודעת שהיא נכונה!
ואין לי עם מי לדבר, אף אחד לא מבין אותי, וגם אם כן, מה אני יגיד? שאני בודדה? לא!
כי לאף אחד לא תהיה לזה תשובה.
גם לא לי. אני לא יודעת מה לעשות כבר, אני באמת מרגישה, שאני מעדיפה את המוות קרוב אליי, מאשר לחיות ולסבול. אני באמת מעדיפה למות.
כשאני אומרת למישהו שפשוט באלי למות! הוא אומר חס וחלילה אל תדברי ככה!
ההורים שלי שונאים אותי, ממש שונאים אותי! אולי זה נשמע ממש שקרי, "הורה לא שונא את הילד שלו לעולם", אני בטוחה שזה מה שעובר לכם בראש, אבל זו טעות! יש לי שני אחים גדולים ממני, הם שניהם מקבלים יותר יחס ממני, יותר אהבה ממני, הכל!
ואף אחד לא מבין אותי!
מה אני עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות