מרגישה שהכל שיקרי וצבוע ולא יודעת איך להתמודד עם זה

לאחרונה אני מרגישה בדיכאון בגלל המון דברים קטנים וגדולים שקרו .... נמאס לי להרגיש ככה נמאס לי לחיות ככה.

אז לאחרונה עבדתי באולם אירועים בתור דיילת וביום הראשון הכל היה בסדר והרגשתי שהכל גם היה בסדר , לאט לאט התחלתי להרגיש ממש גרוע גם בגלל האנשים וגם בגלל האחראית. עבדתי כרגיל ותמיד הגעתי בזמן, תמיד עשיתי מה שאמרו לי בלי להתלונן אבל עדיין הייתי דיי חדשה במקום ולא ידעתי איפה דברים נמצאים ולאן ללכת.. האחראית היא עובדת ביחד איתנו ולפעמים כשהיא ביקשה ממני לעשות דברים אז היה נמאס לי לומר לה שאני לא יודעת איך או מה אז נעזרתי באנשים אחרים.. 1. זה לקח לי יותר מידי זמן ו2. הם לא כל כך עזרו לי..
היא התחילה להתעצבן על זה שאני איטית .  אחת הדיילות דיברה עם האחראית עלי ואמרה כמה דברים ולא רק היא גם האחראית אמרה שאני אדישה ושזאת הפעם האחרונה שלי ועוד כל מיני דברים ... בכל מקרה דילגתי על זה ובאתי שוב לעבודה ואותו הדבר קרה היא המשיכה לרכל עלי ואני המשכתי בניסיונות כושלים להבין איפה כל דבר נמצא .. בסוף היום הגעתי למצב שבכיתי בשירותים על הריצפה  והיה נמאס לי מהעולם הזה ואז ניגבתי את הדמעות יצאתי מהתא סיימתי את מה שהייתי צריכה לסיים והתחפפתי הבייתה כשהגעתי כתבתי לה הודעה מאוד ארוכה מתוך כעס ועצבים .. לא כתבתי קללות ודברים כאלו פשוט את מה שאני מרגישה ואולי זה דיי הפחיד אותה אבל אני בן שאכפת לו מה חושבים עליו ומה אומרים עליו .. יום אחרי הלכתי לבית ספר כרגיל ובאמצע השיעור ראיתי בקבוצה של העבודה שהאחראית כתבה שאני לא עובדת יותר מבלי לענות להודעה הענקית ששלחתי לה, אז התקשרתי אלייה ואמרתי לה שהיא ממש לא הבינה אותי נכון ושאני לא רוצה להתפטר אז דיברנו שעה שלמה והיא דיברה איתי בכל מקרה מאז עבדתי  פעם אחת   והיא פשוט הפסיקה להכניס אותי לסידור עבודה לא משנה אם כתבתי ראשונה מכל הבנות היא פשוט התעלמה ממני לחלוטין וגם מההודעות ששלחתי לה על זה.. הבנתי שאני לא צריכה לעבוד שם יותר ושהעבודה הזאת לא בישבילי ומאז אני פשוט במחשבות על למה לעזאזל אנשים חושבים עליי כה ומנסה לפענח למה היא דיברה עלי מאחורי הגב כי אני באמת ילדה שבחיים לא תעשה כלום לאף אחד אז איזה סיבה יש לה לדבר עליי ככה עם אנשים אחרים.  הדבר היחיד שדבקתי בו כשרק הגעתי לשם זה שכולם יהיהיו בסדר איתי אני ילדה כל כך תמימה וזה מעצבן ופשוט הרגשתי שפעם אחת בחיים שלי קמתי ואמרתי את מה שאני מרגישה וזה פשוט הרס לי את כל הקמצוץ ביטחון עצמי שהיה לי ועכשיו הוא נעלם. התחלתי להאמין שאני באמת לא טובה מספיק לא זריזה מספיק ושאני אשמה בכל מה שקורה לי.
 בנוסף להכל חברה ממש טובה שלי אמרה לי שנהייתי פרחה וטענה שהשתנתי והכל בגלל שישבתי עם אנשים שהם "ערסים" לטענתה וגם שתיתי... היא אמרה שזה לא מתאים לי ושהשתנתי.היה לנו היסטוריה מאוד גדולה אני לא ארחיב אבל הרבה פעמים פשוט הרגשתי שהיא מוחצת אותי ממש ככה ובאמת ניסיתי וניסיתי להחזיק את הקשר שלנו ופשוט התברר לי עד כמה היא הייתה צבועה עד עכשיו ושהכל היה כמעט מזוייף .
לפיני חצי שנה בערך דיברתי עם מישהו שממש לא רציתי ואז התחלתי לחשוב עליו אחרת התחברנו והמשכנו לדבר .כן, היו מגרעות בדרך אבל היינו ממש בקטע אחד של השני נראלי .. הייתה תקופה שלא דיברנו כלכך וכמה ימים אחרי היומהולדת שלי הוא שלח לקבוצה של כל החברים על בנות אחרות וכמה שהן "שוות " וכו' כן .. זאת בעצם הייתה הדרך שלו  לומר לי שהוא לא רוצה יותר .. במשך הזמן שדיברנו פחדתי להיכנס לזה כי אני פשוט פחדנית אז המצאתי כל מיני סיבות למה להפסיק עם זה אבל בכל זאת הוא רצה שנמשיך אז כבר בסוף כנראה שירד לו ממני כבר ואני יכולה להבין אותו כי אם מישהו היה אומר לי 3 פעמים שהוא לא רוצה הייתי כבר מפסיקה . עכשיו אני כל כך מתחרטת על זה ומרגישה שבתכלס הוא לא באמת יודע עלי הכל ואני שרק אם היה לנו עוד צאנס היה יכול לצאת מזה משהו ממש טוב .במשך חצי שנה פינטזתי שאולי הוא ירצה אותי שוב והייתי בטוחה שעוד שנייה הוא בא להתחרט וכנראה שטעיתי בגדול כי הוא כנראה התגבר עלי ממש מזמן וכבר יש לו חברה והכי גרוע זה שאני לא יכולה לומר עלייה כלום כי היא קטנה יותר ממני והיא ממש חמודה רק אם הייתה לי סיבה לשנוא אותה זה היה ממש עוזר. עכשיו אני מרגישה כמו איזו מסכנה שרוצה אותו ולא התגברה עליו בכלל והוא המשיך כאילו הייתי רק איזו אבן קטנה בדרך שלו .בכל מקרה מאז אני פשוט נכנסתי לדיכאון וקשה לי לצאת ממנו,  אני לפעמים מנסה לשקר לעצמי שאני לא אבל אני כן ואני לא מצליחה לצאת מזה אני רק רוצה להיות שמחה ושתהיה לי סיבה לחייך או משהו אבל אני פשוט מרגישה כלל הזמןןן כאילו שאני כלואה בתוך עולם שקרי ולא אמיתי ושאין
גם דרך לנסות לצאת מהמצב הזה כי הכל בעולם הזה פשוט רע אנשים היום רעים אין להם  רגשות יותר .  פשוט נמאסס לי לחיות ככה נמאס לי מהכל מבנים בעולם הזה ,מחברים , מההורים שלי ,מהגוף שלי ובעיקר מצביעות... מקווה מאוד שתעזרו לי לדעת איך להמשיך מכאן.
תודה.