הבנתי שאין לי טעם לחיים האלה

הבנתי שאין לי טעם לחיים האלה.
לא מבין למה להמשיך לקוות שפתאום הכל יהיה טוב יותר, למה?!
כן, אז עוברת עליי תקופה לא משהו. בלי עבודה, בלי כסף ועוד מעט הלימודים שלי מתחילים ואני בכלל לא מבין מה רוצים ממני, לא מבין את החומר שמה בכלל.
לא אכפת לי שלקחתי תואר שהוא יותר ממה שאני מסוגל, לא אשמתי שלימדו אותי לחלום, לא אשמתי שכל החיים אמרו לי שיש לי פוטנציאל.
אשמתי, שזרקתי הכל לפח בגיל 16 ופיסלתי את העתיד שלי, כמו שהוא נראה עכשיו.
בלי השכלה, שירות צבאי על הפנים, זכרונות רעים מכל שלב שעברתי בחיים.
אם זה מהילדות הקשה שלי, שאבי הכה אותי והיה שותה כל הזמן, או שהאלימות שהייתי חווה בבית ספר, כי הייתי חריג, כי הייתי עולה חדש, כי לא ידעתי להתחבר לאנשים, כי הכאב שלי היה יותר מדי גדול.
גם התקופה שגדלתי בפנימיה לא הייתה משהו, שנאתי את השנתיים הראשונות שלי שמה, שמו אותי במשפחת אומנה נוראית, אני שנאתי אותם.
בבית ספר המשיכה האלימות, היו פעמים שהיו עושים עליי לינ'צים ואני המשכתי לסבול, כי כבר התרגלתי לזה.
המשכתי עם זה גם בחטיבה. כשהגיע הזמן לעבור לתיכון, אז הכל השתנה.
לא היה אפכת לי כבר מכלום, הברזתי כל השנה מהלימודים, כול האנשים המבוגרים בפנימיה ראו שעובר עליי משהו והציעו לי עזרה, הציעו לי פסיכולוג, לא הייתי מוכן לקבל שום עזרה.
כל השנים האלה, כל תחילת שנה, תמיד אותו המשפט "יש לך פוטנציאל, תנצל אותו"
אני משתין עליכם ועל המשפט שלכם.
לחזור הביתה למשפחה הדפוקה שלי, זאת הייתה הברירה היחידה שלי וסבלתי כל השנתיים האלה שהייתי תקוע בבית, במיוחד כי אני שונא!!! את אבא שלי.
הטבע הבעייתי שלי רדף אותי גם בצבא, די מהר מצאתי את עצמי בריתוקים ובכלא הצבאי.
לא פלא שסיימתי את השירות שלי בלי שום דרגה ועם התנהגות רעה וחמורה.

כבר מגיל קטן אמרתי לעצמי, שאני לא נוגע באלכוהול, כי כבר אז ידעתי, שאני שונא את הקיום שלי, כבר אז ידעתי שאני צריך למות.
אז עברו להן השנים ובאמת שלא נגעתי באלכוהול. הסביבה בכלל לא הבינה איך זה שאני לא שותה,אחרי הכל, אני רוסי :) יופי לי...
ככה החיים שלי המשיכו להם, פעם בכמה זמן אני מנסה לעשות משהו חדש לשפר את החיים שלי.
בסביבות גיל 23, טעמתי את הבירה הראשונה שלי, לא אהבתי בכלל, אבל, זה פתח בפניי אפשרויות, שאני אתנסה בסוגים אחרים של אלכוהול.
אז אני התנסיתי קצת פה ושם באלכוהול בשנים האלה.
ברגע שאתה חווה את הסטלה הראשונה שלך בחיים, אתה יודע שאתה רוצה עוד.
אתמול זה התגשם, הייתי באירוע משפחתי, שאני לא רציתי לבוא אליו, אבל, חוייבתי להגיע.
שתיתי כמות אלכוהול כזאת שלא מתאימה לי והייתי מסטול וזה הרגיש טוב, ידעתי שזה פותח בפניי אפשרויות ואולי גם את תיבת פנדורה שמעולם לא רציתי לפתוח.

אז הרעיון שלי הוא כזה, להשתכר ולהקהות את החושים שלי ולסיים את הסיוט שלי אחת ולתמיד.
לא הולך לי בשום דרך בחיים שלי, הרוב באשמתי, אבל, חלק מזה באשמת כל אותם אנשים שפגעו בי באותן שנים שהכי הייתי זקוק לתמיכה.
אני לא רוצה עזרה, לא מוכן לקבל אותה, אין שום פואנטה ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר.
נמאס לי לקוות, נמאס לי להתקע כל החיים שלי ככה, כי שום דבר לא ייצא מזה.

תודה שקראתם, אם קראתם, לי זה בכלל לא משנה.
עדיין לא קניתי אלכוהול, אז אני יהיה פה עוד קצת זמן :)