חבר טוב שלי לא מוכן לדבר איתי

בחודשיים האחרונים חבר ממש טוב שלי לא מוכן לדבר איתי
אני ניסיתי כבר מלא פעמים בחודשיים האלה להגיד לו סליחה ולדבר איתו והוא לא מסכים...
אני יגיד קצת על הרקע שלי כי זה חשוב בסיפור הזה
עד כיתה ה' הייתי ילד טוב שמשקיע בלימודים ושהכל בסדר לו בחיים
אבל באמצע כיתה ה' אמא שלי שהייתי ממש מחובר אליה נהרגה בתאונת דרכים... אני גם בסדר עם אבא שלי פשוט אין לנו יותר מדי קשר
בקיצור כשהיא מתה הייתי ממש עצוב החשק ללמוד ולשחק פשוט ירד לי והתחלתי להיות שקט ותוקפני... לפני שאמא שלי מתה כמה ילדים ירדו עלי שאני משקיע בלימודים אבל זה לא היה משנה לי כי היה טוב לי
אבל מאז שאמא שלי מתה ומישהו ירד עלי התחלתי לתת לו מכות
אבא שלי היה מאוכזב שככה אני מתנהג אבל הוא אף פעם לא צעק עלי כי הוא ידע כמה קשה לי... בכיתה ו הוא שלח אותי לפנימייה כדי לראות אם זה יעזור לי
בפנימייה עדיין הייתי שקט ותוקפני ושם אפילו יותר כי היו שם טיפוסים קשים שממש עיצבנו אותי... אחרי כמה זמן בפנימייה כבר כן התחלתי להיות חבר שלהם אבל עדיין נשארתי שקט והייתי תוקפני לכל מי שניסה להציק לי או סתם לא בא לי טוב בעין...
בכיתה ז כבר התחלתי לעשן סיגריות ולשתות אלכוהול לא בכמויות מוגזמות אבל עדיין הבנתי שזה לא טוב ושכל החרא הזה קורה בגלל הנהג עאלק המפגר הזה שלא יודע לעצור את הרכב
בכיתה ח כבר חזרתי לגור עם אבא אחי הגדול ואחי הקטן אחרי שהגעתי לציונים ממש נמוכים בפנימייה והיו לי שם קצת בעיות משמעת והעדפתי ללכת למרות החברים שהיו לי שם
בכיתה ח שרק הגעתי ראיתי איך כולם השתנו וכולם חברים ואני לא קשור לאף אחד...
כמה ילדים שלא היו איתי בבית ספר יסודי באו להסתלבט עלי שאני נראה עבריין ובהתחלה התעלמתי מהם אבל כשהם עשו את זה כבר כמה ימים התחלתי להרביץ להם ולאחד מהם בטעות שברתי שן...
מאז הם התחילו להיות חברים שלי והתחלתי לארגן איתם ישיבות וככה התחברתי גם להרבה מהשכבה
טוב קצת הרחבתי לא משנה הפואנטה היא שבכיתה ט גיליתי שהם דיברו עלי מאחורי הגב כל הכאילו חברים שהיו לי והפעם לא הלכתי להרביץ להם פשוט הייתי מעוצבן... ואז בא אלי איזה ילד מהכיתה שהיה חנון כזה לא ממש הכרתי אותו והתחיל לשאול אותי אם יש לי עט או עיפרון ואז מה השיעור הבא ולא היה לי כוח אליו אז אמרתי לו שיזדיין מכאן או משהו הוא אמר לי שתוק אז נתתי לו אגרוף והוא נפל... אחרי זה ישר ביקשתי סליחה ואמרתי שאני סתם עצבני... הוא התחיל לדבר איתי באמת וסיפרתי לו את כל מה שעובר עלי ומאז אני והוא נהיינו חברים טובים וכבר לא היה לי כוח לכל הצבועים מהשכבה... הוא גם עזר לי להשלים את החומר שפספסתי מכיתה ו בערך וגם סוף סוף יכולתי לדבר עם מישהו על מה שאני מרגיש בלי שישפוט
בקיצור בתחילת י כולם אמרו שאני כבר לא בא לישיבות ושאני בכלל הבאתי להם את הרעיון הזה והזמינו אותי לבוא שוב... בהתחלה לא רציתי אבל אחרי כמה זמן המשכתי לבוא לישיבות
בקיצור יום אחד לפני שלושה חודשים בערך החבר (לא זוג) שלי אמר לי שיש לו הופעה בפסנתר והוא מזמין אותי וממש חשוב לו שאני יבוא ואמרתי לו שכן אני יבוא ואני מחכה לזה
שלושה ימים לפני ההופעה נזכרתי שיש ישיבה ואמרתי לו שאני חולה יום לפני והוא אמר חבל אבל תרגיש טוב
ביום ראשון הוא גילה מדיבורים שהייתי בישיבה וכשבאתי לדבר איתו הוא כעס עלי ואמר שאני לא באמת חבר ופשוט הלך
אמרתי לו סליחה ושאני לא יעשה את זה יותר אף פעם ופשוט לא חשבתי אבל הוא לא הסכים לדבר איתי...
עכשיו אני שוב מבואס בזמן האחרון כי יצאתי טמבל ודווקא לילד היחיד שהוא באמת חבר שלי התנהגתי כמו זבל
וואלה חפרתי אחושרמוטה אבל זה היה חשוב בשביל הסיפור לדעתי...
כבר עברו חודשיים איך אני יכול לגרום לו לדבר איתי?