ניתקתי קשר עם "חברה" צבועה בלי להסביר למה, מה הייתם עושים במקומי?

אז ככה ... לפני כחודשיים הפסקתי קשר עם מישהי שהייתה חברה טובה שלי במשך כשמונה שנים. אתם יודעים... אחת שחולקים איתה סיפור אישי, דילמות, עניינים לא נעימים ועוד. כשהכרנו בכיתה ח' ועד סוף התיכון הייתי בטוחה שהיא באמת חברה טובה, שהיא כנה איתי ואומרת בפנים את מה שהיא חושבת באמת. העניין הוא... שאחרי תקופה מסוימת מתום התיכון התחלתי לשמוע מאנשים שמכירים את שתינו שהיא מרכלת עלי מאחורי הגב וצוחקת עלי על דברים אישיים שכאבו לי וחלקתי אותם עימה. ושעוד בתקופת התיכון היא צחקה עלי כי התעניינתי בדברים שהיא לא הבינה מה הביא אותי אליהם (פעילויות חברתיות ) ואכזבה מקשר שלא מומש...כאשר ניסיתי לאמת עימה את העניין, היא כמובן הכחישה. בהתחלה ניסיתי להאמין שאולי היא באמת לא עשתה כלום, ואלה רק שמועות... ואז היא החלה להתנהג כלפיי בזלזול ממש. מדברת איתי רק כשהיא צריכה, יכולה לדחות מפגשים איתי או לשכוח מקיומי תקופה ארוכה, ופתאום כשהיא צריכה ללכת עם מישהי לסיבוב בקניון (נטו כי אין לה מלווה לקנות בגדים), היא פתאום נזכרה בי ו"מאמי, ושמאמי...". הסביבה הקרובה שלי התחילה להגיד לי שזה מטופש מצדי להישאר איתה בקשר - כי היא צבועה, ומה שהיא תאמר לי בפנים זה לא מה שהיא באמת חושבת. במילים אחרות= אף פעם לא אוכל לדעת מה היא באמת חושבת עלי. לפני חודשיים כבר ממש נמאס לי מכך והחלטתי לנתק איתה את הקשר ובלי מתן הסברים (פשוט כי אין לכך כל טעם). היא לא שמה עלי בכלל במשך תקופה. ואז קיבלתי ממה הודעה ארוכה בה היא התפלאה מדוע ביטלתי את החברות שלנו בפייסבוק (זה מה שגרם לה להיזכר בי...). והחלה לתקוף אותי "שאני לא חברה" והיא "גילתה את הפרצוף שלי" ולהשתמש במניפולציות זולות כדי שאני אצא לא בסדר והיא- תצא נקייה. הבעיה היא, שהיא די הצליחה במניפולציות שלה ואני מרגישה לא נעים עם איך שחתכתי ממנה. מצד שני, באמת שלא היו לי כוחות נפשיים להמשיך להעמיד פנים שאני מאמינה לה ומסמפטת אותה. אף אחד מעולם לא התייחס אלי בכזה ניצול. האם פעלתי נכון במצב הזה? איך אתם הייתם פועלים בו ? סליחה על האורך , היה חשוב להסביר את העניין... (: