למה הכל לא יכול ללכת כמו שצריך פעם אחת?

כתבתי הרבה אבל אני חייבת עצה חד משמעית ואמיתית..
טוב אז הסיפור שלי הוא מורכב מאוד וארוך מקווה שתהיה לכם סבלנות כי אני זקוקה לה מאוד,כבר לא יודעת אל מי לפנות או מה לעשות.
אז ככה..אני אסביר את הכל מההתחלה על מנת שהתמונה של המצב תהיה ברורה.
במשך שנה היה לי קשר עם בחור לא סטוץ אבל קשר מתמשך הייתי גם עם גברים אחרים והוא היה עם בנות אחרות וסיפרנו אחד לשני את זה והתעצבנו אבל זה עבר כל פעם זו הייתה מין קנאה הדדית אבל חסרת משמעות.
מצאתי בו חבר טוב והכל היה סבבה אבל אני אהבתי אותו מאוד והוא היה גבר שלא הייתה לו מערכת יחסים מעולם ולא אהב בחורה מעולם וגם לא רצה בזה..
במשך שנה ניסיתי להאמין שאולי יום אחד זה יקרה לו ותשתנה בו המחשבה אבל זה לא הצליח.כל פעם הייתי בטוחה שאני מוותרת וזה נגמר אבל תמיד היינו חוזרים לקשר וזה נמשך במשך שנה.הבן אדם היה מלא באגו אבל אני לא יודעת מה משך אותי בו,פשוט אהבתי אותו. לא שכבנו ולא הגענו למצב הזה למרות משך הזמן שהיה לנו קשר.עם הזמן האמנתי שהכל יסתדר והמשכתי כרגיל לדבר איתו ולפני כשלושה חודשים הוא התגייס.הייתי ממש עצובה אבל לא הראתי לו את זה,תמכתי בו והכל היה בסדר עד שכבר הבנתי שגם כשהוא חוזר הדבר היחידי שאני עושה זה הולכת אליו בימי שישי מבזבזת את הזמן שלי במקום להיות עם חברות שלי והוא היה נרדם או אדיש וחסר כוחות ועצם זה שהוא שומר שבת אז לא יכולנו לעשות כלום אלא רק לשבת בחדר חשוך והייתי מרגישה מיותרת..
החלטתי שזה נמאס עליי וחתכתי,פשוט ניתקתי את הקשר..אחרי כמה ימים שהגעתי להחלטה הזאת,קיבלתי בקשת חברות בפייסבוק מבחור בן 20 עוד מעט שאני מכירה בכללי מהעיר שלי ראיתי אותו כמה פעמים יש לנו חברים משותפים והוא יודע מי אני ואני יודעת מי הוא..התחלנו לדבר ובעצם מאז לא הפסקנו,כל יום כל היום בצורה אינטנסיבית ובאמת שלא היה סוף ואף פעם לא נמאס..תמיד היה לנו על מה לדבר,מהרגע שקמים עד הרגע שהולכים לישון.נסעתי לגדנע ובמשך כל הגדנע רק רציתי לדבר איתו,לא היה אכפת לי מאמא שלי או מאבא שלי כל זמן פנוי שהיה לי הייתי מתקשרת אליו.התחברנו בצורה מטורפת שאני לא יכולה להסביר,נפתחנו אחד לשני החיבור המהיר שהביא איתו הרבה פחד אבל גם הרבה רגשות. והגעתי לנקודה שבה הרגשתי שהוא היחידי שהצליח לגרום לי לשכוח מהבחור הקודם ושאין לי חשק לחזור אליו לעומת פעמים קודמות שהייתי עם גברים אחרים וככה גם הוא הרגיש,שנכנסתי אליו לחיים ושיניתי לו את הכל כי הוא לא חשב שאחרי שהוא וחברה שלו יפרדו הוא יהיה עם מישהי אחרת ואז אני באתי.כשחזרתי מהגדנע הלכתי אליו והתנשקנו והבנתי שיש לי רגשות אליו. אבל כמו שלי יש עבר גם לו יש עבר וכל אחד בא עם בעיות ממנו..
חודשיים לפני שאני והוא הכרנו הייתה לו חברה במשך 3 שנים.בהתחלה לא חשבתי שזה יהווה גורם מפריע אבל לאט לאט אחרי שהיא גילתה שאני איתו הבנתי שזה כן מפריע(היא מכירה אותי אבל לא חברה שלי ויצא לנו כמה פעמים לדבר).
היינו רבים כל יום,הייתי מפחדת שהוא יפרד ממני ויחזור אליה והייתי ממש בסרטים למרות שהוא הבהיר לי כל הזמן שהוא לא יחזור אליה כי הוא לא אוהב אותה ושהיא עשתה לו מלא בעיות ושהיא נפרדה ממנן ובסופו של דבר הבנתי את זה.
אבל אני בן אדם שאוהב לעצבן,מלא אגו,אני לא שקטה עם עצמי מצבי הרוח שלי משתנים בשניות וגם זה גרם לריבים הוא היה ממש נלחם בי ולא מבין מה עובר עליי והאמת שגם אני לא,לא הייתי רגילה לכל הטוב הזה של גבר שלא בא לנצל אותי אלא אוהב אותי באמת והסכמתי לעצמי לזלזל אפילו במקום כלשהו למרות שאני באמת אוהבת אותו ..
נפרדנו אחרי בערך חודש,בגלל שהוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה ושאנחנו לא מתאימים ושהאופי שלנו לא מסתדר.נלחמתי,בכיתי האמנתי שבאמת אני לא רוצה לוותר וכמו לכל בן אדם יש נטייה להעריך רק אחרי שהוא מאבד..הייתי עם הרבה גברים בחיים שלי אבל אף פעם זה לא היה רציני כל כך והדדי,אני יודעת שילדה בת 17 לא אמורה להתגאות בזה אבל פשוט חשוב להבהיר את המצב.
לקחתי את הפרידה קשה,במיוחד אחרי שסיפרתי להורים שלי בפעם הראשונה ורציתי שהוא יבוא להכיר אותם ואני יודעת שזה מוקדם מידי אבל זה התלהבות של ההתחלה והבנתי את הטעות הזאת.. המשכנו לדבר כמה ימים אחרי שנפרדנו ואז החלטנו שננתק את הקשר ניתקנו ליום אחד ויום אחרי זה הוא היה שולח הודעה והיינו ממשיכים לדבר.
ואז שוב,רבנו ניתקנו את הקשר ליום אחד שלא דיברנו ויום לאחר מכן הוא שלח הודעה שהוא רוצה שנחזור והוא מתגעגע אליי ומצטער על זה שהוא פגע בי וכל השטויות האלה.
חזרתי אליו,זה היה ביום חמישי לפני כשבועיים ושישי יום אחרי הלכתי אליו והכל היה כרגיל.
שבוע שעבר היה שבוע שהיה לי בו יום הולדת בשבוע הזה אני מאוד מתחרפנת כי אני כל שנה לא יודעת מה לעשות ביום הולדת והכל משתבש לי ואני נכנסת למצבי רוח ולא יודעת מה לעשות עם עצמי ואני עצובה והכל ביחד.
במשך השבוע היו לי יומיים שלא היה לי מצב רוח,מסובכים כאלה וכשהיינו מדברים ולא ידעתי מה עובר עליי שיתפתי אותו אמרתי לו שאני בעצמי לא מבינה מה יש לי וכל מה שכתבתי פה אמרתי את זה גם לו אבל לא קיבלתי מענה של הבנה ממנו..וחיפשתי את התמיכה שלו ובאמת שלא ידעתי מה עובר עליי וגם הוא לא הבין מה יש לי.ושוב התחילו הריבים והבעיות והוא טען שחזרתי לכמו שהיה לפני שחזרנו ואמרתי לו שלא והוא לא היה מוכן להקשיב. יום לפני היום הולדת שלי ניסיתי לדבר איתו שלחתי הודעה בהתחלה סינן ואז שלחתי שוב הודעה להבין למה הוא מסנן והוא אמר שהיו לו כמה פגישות והמשכנו לדבר בהתחלה היה שתי הודעות סבבה ואז המשיך את הריב של היום לפני,פשוט איך אומרים סוג של נפנף אותי ולא הראה יותר מידי רצון לסדר את העניינים אז פשוט עזבתי.
ביום של היום הולדת שלי הוא לא שלח הודעה,לא דיבר והיה לי יום נוראי.
ממה שהכי חששתי קרה,הייתה לי יום הולדת אסון כל התוכניות שלי השתבשו רבתי עם ההורים ובנוסף לא היה לי יחס ממנו.בכיתי מלא,עד שהגעתי למצב שאני מתחרפנת והתקשרתי אליו בשביל להבין מה זאת ההתנהגות הזאת ביום הולדת שלי.
אחרי השיחה שניתקתי לו התוכן לא היה כל כך רלוונטי הוא שלח ברכה נחמדה וחביבה אבל לא כתב אני אוהב אותך וכן כל השטויות האלה שבנות מחפשות.
אחרי זה המשכנו לדבר ובאותו הערב יצאתי עם חברות שלי אבל עדיין רציתי להיות איתו..
הלכתי אליו,הייתי איתו עד סוף הלילה...הכל היה כרגיל,עשינו את מה שעשינו אבל כשהלכתי ממנו שלא כמו כל פעם שהייתי יוצאת ממנו הוא לא אמר לי אני אוהב אותך ונישק אותי אלא פשוט הלכתי והוא נכנס לבית שלו..לא דאג שהגעתי יום אחרי לא שלח הודעה ולא כלום.
יום אחרי זה שהיה יום שישי שלחתי לו הודעה דיברנו כמה מילים ואז כבר ראיתי שאין לו סבלנות ממש אליי אז שחררתי ממנו והפסקנו לדבר מהצהריים. בערב,חגגתי עם חברים שלי במקום מסויים ופתאום הוא הופיע משום מקום.. הוא בא עם חבר והכל היה בסדר בהתחלה אבל תוך כדי הערב ראיתי שמשהו לא בסדר איתו שהוא שומר ממני מרחק ממעיט במילים לא מנשק לא מחבק לא כלום עוקץ אותי ומתייחס אבל לא מתייחס אלא בכוח. לקחתי אותו לצד,אמרתי לו שאם הוא רוצה להפרד אז שיעשה את זה עכשיו ולא יחכה למחר.הוא אמר לא לא לא לא עד שלבסוף ישבנו ודיברנו.
הוא טען שאני רואה שמשהו לא בסדר אבל אני ממשיכה לדבר כרגיל ושזה מפריע לו,ושיש לו בעיות בעבודה בגלל שהוא לא מרוכז כי אנחנו רבים הרבה(למרות שאחרי שחזרנו לא רבנו כמעט חוץ מהיומיים ההם שהתנצלתי כמה פעמים)ושרוצים לפטר אותו אבל ידעתי שיש עוד משהו שעומד מאחורי זה.המשכנו לדבר ואמר לי כמה הוא אוהב אותי ואני חשובה לו באמת אבל הוא צריך מרחק ושקט ולא הבנתי עדיין למה ידעתי שיש משהו אבל הוא לא סיפר ולא נפתח בפניי,לבסוף הוא סיפר.. הוא אמר שמתחילת השבוע הוא נמצא בבית חולים בגלל אבא שלו(ההורים שלו גרושים היה להם סיפור מאוד קשה במשפחה והוא לא דיבר איתו כל השנים) כנראה שמצבו קשה מאוד והוא הסביר לי שהוא מתמודד עם דברים לבד,הוא מתרחק מכולם ומכל מי שהוא אוהב ולא רוצה עזרה או תמיכה.כי ככה הוא חי כל השנים האלה והסתדר יפה מאוד,והסביר לי שגם מהאקסית שלו הוא נפרד אחרי שהיו שנה וחצי ביחד כי דוד שלו נפטר מסרטן. (ואז אחרי תקופה כנראה הם חזרו)
אני לא הסכמתי להפנים את כל הסיפור,של איך בן אדם יכול להתמודד לבד ומרחיק ממנו את כל האנשים שאוהבים אותו שזה כולל אותי. השיחה הסתיימה קמתי הלכתי מהמקום וחסמתי אותו בואטסאפ ומחקתי אותו מהפייסבוק(יודעת שזה ילדותי אבל זאת לפעמים הדרך שלי) אחרי שלושה ימים של נתק שזה בעצם הכי הרבה ימים שלא דיברנו מהדקה שהתחלנו לדבר,הבנתי שהייתי צריכה לגלות טיפת רגישות ולהראות לו שעדיין אני פה אם הוא צריך. שלחתי הודעה הוא החזיר בתודה ובהערכה ושאל אם קיבלתי ממנו את ההודעה שכתב לי ואמרתי לו שלא והוא כתב לי הודעה על כמה שהוא מצטער ואוהב אותי אבל ככה הוא מתמודד וזה המצב ושהוא מקווה שזה יעבור מהר ויודע שאני יכול להיות לא אחכה לו ודיברנו על הכל ואחר כך המשכנו לדבר כרגיל. אבל הוא פגע בי ממש ולא הצלחתי לדבר איתו כמו שצריך עקצתי הרבה מאוד והאמת שזה שהוא המשיך לדבר איתי רגיל ועדיין לא לדבר על הנושא לא יודעת עצבן אותי,עצבן אותי שאני לא מבינה מה לעזאזל הולך פה.אנחנו נפרדנו אבל בתכלס הוא מדבר רגיל מה הוא מנסה לעשות,ובאמת שהוא לא גבר שינצל או עם אינטרסים פשוט ממש התחברנו וקשה לו בלי לדבר איתי.
והיום רבנו,סיפרתי לו משהו שקרה לי והתגובה שלו הייתה קרה כזאת אני אפילו לא יודעת להסביר,כן אכפת לו אבל אני פשוט לא מבינה למה התגובות שלו הזויות אולי אדישות גם אין לי הגדרה לזה.הוא גרם לי להבין שאין לי על מי לסמוך או להשען אם אני אצטרך כי כל פעם הוא הזכיר כמה בעיות יש לו ושהוא לא יכול לתמוך בי כל כך.
זהו,ניתקנו את הקשר ומפה רק הימים יגידו אני מקווה מאוד שהוא ישלח הודעה עוד כמה ימים...אבל אני מרגישה שאני באמת אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי ושאני לא רוצה לוותר עליו כי הוא עובר תקופה רעה והוא רוצה להתבודד.
אני משתדלת לא לחפור לו או להעיק כמה שאני פה,אבל מטריפה אותי המחשבה שהוא לא נעזר בי ומתכנס בתוך עצמו וננעל ולא מוכן גם לשנות את זה.
השאלה היא אם לחכות לו שכל זה יגמר ואי אפשר לדעת מתי זה יקרה,או לחזור לדרך שהייתי בה לפני זה..או באמת שאם יש אופציה אחרת אני אשמח שמישהו יעזור לי.ואני מצטערת על החפירה באמת שהרגשתי שאני יכולה לפרוק פה הכל ולא נגיד אצל חברה כי אני רוצה עצה ממש אובייקטיבית אני כבר מיואשת..כמובן שחסרים עוד הרבה פרטים אבל מה שכתבתי הוא בערך העיקר.