נתחיל מהסיפור שתבינו לפני שנה וחודשיים היה לי בן זוג שכל כך אהבתי ואני לא יכולה לתאר עד כמה אהבתי אותו,לא הפסקתי לחשוב עליו במשך שמונה חודשים כל דקה ודקה אהבתי אותו יותר מהחיים שלי,אהבתי אותו כל כך.
אחריו ניסיתי לשכוח,ניסיתי להסיח את תשומת ליבו אבל אני לא העברתי שנייה במחשבות שלו..,ניסיתי להמשך או להתאהב או להידלק על מישהו אחר אבל מכולם נפרדתי כי הם לא היו הוא,וגם אם נדלקתי עליהם זה היה משיכה זמנית והכי עצוב שהרגש הפסיק אחרי יום.
אחרי כל זה ויתרתי,את הבן שכל כך אהבתי הפסקתי לאהוב כל כך אבל עדיין הוא עובר במחשבותיי חלק מיומי ומהשגרה שלי..
ככל שהזמן עבר והגעתי לעכשיו,שמתי לב ששום רגש לא נפתח לי,שום רגש לא פועל אצלי בלב .
אני מרגישה ריקנית כל כך ואני מחפשת את זה ואני רוצה להרגיש מאוהבת.
אבל זה לא קורה..אני חושבת שהריקנות הזאת תישאר להרבה זמן..
יש ילד שאני והוא מתכתבים הרבה ובבית ספר מדברים ואני כל כך רוצה לחבק אותו ולהרגיש אותו ואני לא יודעת כבר מה לעשות.
אם לוותר גם על זה כדי לחסוך לעצמי זמן ומועקה.
או שאני באמת יתן לזה באמת ילך על זה באמת יתן לעצמי להתאהב,למרות שאני יודעת שהסיכויים קלושים.
הרי זה לא תלוי ברצונותיי זה תלוי בלב שלי.
זה תלוי ברגשות שלי אם הם יזכרו פתאום לפעול או להגיב .
לאחרים כל כך להתאהב וכאלא שמזלזלים בזה ואומרים שזה כזה כואב.אבל הם לא מבינים עד כמה כואב ההרגשה הזאת שאי אפשר להתאהב ובהרגשת ריקנות הזאת מה עושים איתה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025