אני לא בנויה לsms של ״בוקר טוב״ בכל יום, לא בנויה להרגשה הזאת של התלותיות והביחד, לא בנויה למחוייבות, אני רגילה להיות עצמאית וטוב לי ככה.
אני מרגישה יותר משוחררת ורגועה כשאני לבד, פחות כאבי ראש, פחות אנרגיה ודאגות.
להרבה אנשים זה נראה שזוגיות זה דבר קסום ומדהים ושאני אשנה את דעתי (לא שוללת את זה) אבל בינתיים טוב לי לבד!
ובינתיים יש גברים שנדלקים עליי ופשוט לא נעים לי לומר לא, אז אני מרחמת עליהם וזורמת עם הרגש שלהם, אבל בתוך תוכי אני יודעת שאני לא רוצה את זה.
אני רוצה שישחררו ממני, אין לי בעיה להיות ידידה או משהו כזה אבל עד פה.
איך אני רומזת לבנים שאני לא בנויה בשלב הזה לזוגיות *חוץ* ואני מדגישה *חוץ* מלהגיד את זה ישירות?
הסיבה שאני לא רוצה להגיד את זה ישירות זה כדי שהם יבינו את זה *לבד* והקשר שכבר היה לא יהרס.
איך לגרום להם לא להסתכל עליי בקטע כזה?
ודרך אגב, זה לא קצת מוזר? זה לא משהו שקורה אצל בנים בדרך כלל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות