השתחררתי לפני חצי שנה מהתפקיד הכי משמעותי כיפי ומלא אקשן שיכול להיות. מלהיות בחדר עם 200 בנות ובלי פרטיות בכלל וימים שלמים בשטח עברתי לבית שלי שלרוב אני לבד בו, רחוקה מכל החברות שלי מהצבא והשחרור הזה פשוט עשה לי רע ונפל עליי בבום.
כשהשתחררתי עברתי משהו אישי וזה השפיע עליי מאוד התחלתי לשאול את עצמי שאלות פילוסופיות והמחשבות עליהם פשוט משגעות אותי.
התחלתי לעבוד רק לפני חודש כי היה לי קשה להיות ליד אנשים ולפעמים הכל מרגיש לי פתאום מוזר. הפסקתי להפגש עם חברות שלי מהצבא וזה גם משהו שממש השפיע עליי ואני כל פעם דוחה את הפגישה איתן מהפחד.
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כמו כל העולם בערך ואני חושבת שזה כן עוזר לי עובדה שהתחלתי לעבוד ולהפגש עם קצת מהחברות שלי.
אבל מרגיש לי שכל בוקר אני קמה לאותה שגרה משעממת רואה את אותם אנשים לוקחת את הכלב שלי להסתובב באותם המקומות ופשוט הלילה מגיע כל כך מהר אחרי יום בלי הרבה מעשים והנה עוד יום עבר לו.
אני מפחדת שככה יהיו כל החיים שלי, שגרה אחת גדולה ומשעממת.
מה אני יכולה לעשות כדי לשנות אותה כדי לאהוב את השגרה שלי כדי להפיג את השעמום שכבר חונק אותי והכי חשוב כדי לפסיק את המחשבות האלה שלא מפסיקות לחדור לי לראש מתי שהן רוצות!!
כל מה שאני רוצה זה שיהיה לחיים שלי שוב משמעות שיהיה לי כיוון בחיים לגבי מה לעשות ואיך ושאני יברך כל יום שמגיע ואתרכז בהווה ולא אתמקד בזה שהזמן עובר מהר זה מדכא אותי.
אשמח לכל סוגי הטיפים שיש אני חייבת עצה שתעזור לי לחזור לעצמי ולהתמקד יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות