אהלן,
אז ככה, אני רווק בן 30, יש לי אנגלית מעולה, יש לי מקצוע מבוקש מאוד, ואני בטוח שאוכל לקבל מעמד של תושב קבעקרין קארד בקנדהארה"ב בעזרת מספיק מאמץ.
העניין הוא שאני ילד יחיד, וההורים שלי שיהיו בריאים כבר באזור גיל ה80 (המצב הבריאותי שלהם מעולה).
הבנתי מאמא שלי שברגע שרק הזכרתי הגירה לחו"ל אבא שלי נכנס לדאגות כבדות ואמרה לי שמבחינתה היא מבינה אותי ותומכת בי, אבל הוא לא יקבל את זה טוב בכלל וזה יכול לפגוע בו מאוד (גם תארתי לעצמי שזה מה שיכול לקרות אם אזכיר את הנושא).
הוא מאוד קשור אליי גם בגלל שאני הילד היחיד שלו, גם בגלל הגיל וגם בגלל האופי המיוחד שלו, כל הזמן אומרים לי שיש לי הורים מיוחדים, אני בטוח שגם אמא שלי תקבל את זה קשה, אבל פחות.
ההורים שלי עשו הכל בשבילי (הרבה מאוד) ואני לא יכול ככה להפקיר אותם כאן בלי אף אחד ולעזוב, אבל מצד שני אני לא מת על המדינה שלנו בלשון המעטה, מהרבה סיבות:
המצב הבטחוני, יוקר המחיה, חוסר תרבות, בחורות קשות, מזג אוויר לא נוח, והרשימה עוד ארוכה. בנוסף אין לי כאן הרבה משפחה, ועם המשפחה הקטנה שיש אני בכלל לא בקשר, גם אין לי חברים קרובים שיהיה לי קשה לעזוב, בקיצור מצב אידיאלי להגירה מכל הבחינות, חוץ מעניין ההורים.
זה ממש אוכל אותי שאני יודע שאם לא ההורים שלי הייתי מזמן כבר מהגר, וזה הדבר היחידי שמונע ממני את זה.
אני מרגיש מאוד מחובר לארה"ב (ביקרתי שם הרבה פעמים יחסית) ובכלל לא מחובר לארץ, ובגיל שלי כרגע זה סוג של "הדקה ה90", כי ככל שמתבגרים יותר ככה יותר קשה להגר, גם מבחינת סיכוי לקבלת תושבות קבע, וגם בשנים הקרובות אם אתחתן בתקווה ואקים משפחה זה בכלל יסבך את העסק.
בררתי כבר לגביי הגירה עם ההורים, הבנתי שזה בלאגן גדול, שלא לדבר על זה שהם מחוברים לארץ ובגיל שלהם זה לא ממש מתאפשר להתחיל לעזוב לארץ זרה - כלומר אין מצב לעשות את זה.
מה הייתם עושים? יש למישהו איזה פתרון מבריק?.
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות