מעולם לא באמת הייתי מחובר לדת תמיד לקחתי את התנ"ך בתור סיפור כמו הארי פוטר או מיתולוגיות למינייהם ואין לי שום חרטה שהייתי דתי זה נתן לי ארחים והבנה של מה זה באמת אומר אלוהים אבל עכשיו אני מרגיש שכדי שאני אעבור לבית ספר חילוני כי זה קשה לי כל מקצועות הקודש (לא שזה משעמם אני פשוט מרגיש שזה בזבוז זמן בשבילי) ושנה הבאה אני אעבור לתיכון חילוני (או לחטיבה כי אני לא בטוח איך זה הולך במגזר החילוני אבל בדתי החטיבה היא ז עד ח וישיבה זה ט עד יב) ואני תמיד הייתי ילד בכיין אני לא מסוגל להתמודד עם ריב אני לא בוכה אבל אני מרגיש דמעות בעניים וגם מעולם לא דברתי עם בנות בגיל שלי כי גם הבנות שנחשבות הכי "פרחות" בשכבה שלי לא מוכנות לדבר עם בנים ברור שהיה מקרים בתנועות נוער שדברתי עם בנות סתם וזה היה שיחות של שעתיים אבל זה לא קרה יותר מפעמיים כל החיים שלי ואני פוחד שאני לא אהיה מסוגל לדבר עם בנות וזה פלוס כל הלחצים של לעבור לבית ספר חדש
ובקשר למשפחה היא מאוד מכבדת את זה שהפכתי לחילוני ולא הייתי יכול לבקש משפחה אחרת וגם זה די מושרש בי מהילדות כי כל האחרים שלי הפכו לדתל"שים (דתיים לשעבר)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות