חברה שלא הגיעה ליום הולדתי רוצה שאבוא לשלה, סירבתי ויצאתי חרא... פעלתי נכון?

יש לי חברה מאוד טובה מספר שנים, אומנם בעקבות נסיבות חיים כאלה ואחרות אנחנו נפגשות בתדירות מאוד רחוקה. וגם גרות רחוק מאוד אחת מהשנייה. היא עסוקה בשלה ואני בשלי עד כדי כך שמרוב עומס שהיה לה היא לא הגיעה לחגוג את יום הולדתי. לא לחצתי עליה, הבנתי שהיא בתקופה עמוסה וגיליתי הבנה. ביום הולדתה שהיה היא הזמינה אותי לחגוג לה. בתחילה נענתי בחיוב אך מסיבות כאלה ואחרות זה לא התאפשר ואמרתי לה שאגיע בזמן אחר לחגוג לה. אבל היא ניסתה "להוכיח" אותי ושאלה שאלות שכביכול מוציאה אותי "מתרצת" לה שאני לא יכולה - יענו שיש לי כן אפשרות להגיע ואני לא רוצה. תכלס, הייתי יכולה לעשות מאמצים אבל באמת באמת כבירים, כאלה שהיו מוציאים ממני את המיץ, כדי להגיע. ולא כל כך היה לי חשק, במיוחד לאור העובדה שהיא לא הרחיקה לכת להגיע ליום ההולדת שלי. רציתי לבוא בזמן אחר שנוח יותר. אבל היא כל כך דחפה אותי לפינה ולחצה אותי לבוא בכל מחיר, שפשוט יצאתי עליה ואמרתי לה : למה את טרחת לבוא לשלי? למה אני צריכה ככ להתאמץ לבוא לשלך? ואז היא התפוצצה עליי ואמרה לי דברים ממש ממש ממש מכוערים שפגעו מי מאוד! היא אמרה שבעקבות אורח החיים שלי הפכתי לממורמרת וזה לא רק היא אומרת - זה היא ועוד חברות! יענו מרכלים עליי מאחורי גבי! הפכתי למושא הלעג והעניין של החבורה. מעבר לזה היא הוסיפה שיש לי אופי נאחס ומגעיל ואני צריכה פסיכולוג ורק בעוד מאה שנה אני אחיה בשלום עם עצמי! ושאני אמשיך להירקב בבית וכו'. ככה חברה טובה מדברת? אני גיליתי אליה הבנה ואמפתיה כשהיא לא הגיעה ליום ההולדת שלי, למה אני צריכה להרגיש אשמה שאני לא מגיעה לשלה? ולבסוף היא הוסיפה - שהיא חברה ככ טובה שלי והיא אומרת את זה למעני ! היא אומרת שהיא היחידה שאכפת לה ממני והיחידה מעזה להגיד לי את הדברים האלה ולתת לי כאפה כדי שאתעורר על עצמי לפני שיהיה מאוחר מידי. אמרתי לה - אם את חברה ככ טובה איך זה שלא הגעת ליום הולדת שלי? אם את רואה שאני ככ אומללה לדברייך, איך זה שלא באת לשמח אותי ביום הולדת שלי ולתת לי את היחס, כמו היחס שאת מצפה עכשיו לקבל ביום הולדת שלך? וגם אמרתי שעכשיו זה קשה לי להתאמץ בשבילה ולתת לה את היחס שהיא רוצה לקבל ביום ההולדת שלה, כי היא לא באה לשלי. אז היא ענתה - שהנה אני מוכיחה לה בזה את כל מה שהיא חשבה עליי - שבאמת אני ממורמרת עם אופי מגעיל שאני מתמרמרת על יחס של קיבלתי - ושממתי אני מתחשבנת על יחס שקיבלתי או לא קיבלתי ועושה מזה סיפור? אמרתי לה - אמרתי לך אבל שאני רוצה לחגוג לך פשוט לא במועד שציינת. אז היא אמרה - אבל את פנויה, את כן יכולה לבוא, פשוט בגלל אופי נאחס את לא מגיעה ומגיע לך שתירקבי בבית. ועוד כל מיני השמצות כאלה ואחרות. אמרתי לה שממש נעלבתי ואני לא רוצה לנכון שנמשיך את השיח ביננו, ושיהיה לה הצלחה בחייה. מה אתם חושבים? הייתי קשה מידי איתה? האם באמת התחשבנתי איתה כמו שהיא אומרת כי היא לא באה ליום הולדת שלי? האם יש לי אופי נאחסי? אני באמת מרגישה באיזשהו אופן אשמה.. אני שונאת את ההרגשה הזאת.. אולי כן הייתי צריכה להתאמץ ולהגיע? שונאת ריבים, והיא הייתה חברה טובה שלי... אולי הייתי צריכה להתחיל את השיחה אחרת? אבל מאוחר מידי... הרגשתי שיש כאן חוסר שוויון משווע. כי אני כן השקעתי בחברות שלנו, כן חגגתי לה שנים קודמות ימי הולדת. השנה לא יצא לה לחגוג לי וזה בסדר גמור. לא התרעמתי על על כך, ולא ציפיתי יחס מיוחד. אבל כשהיא דרשה ממני שאסע ככ רחוק בשבילה כשהיא לא התאמצה עבורי כן הרגשתי שיש כאן חוצפה וחוסר שוויון ושזה לא התאים לי להתאמץ אם היא לא התאמצה עבורי. שוב חוזרת על השיח בכלליות: אמרתי לה שמתאים לי שנחגוג לה פעם אחרת.. מה הבעיה שלה? היא אמרה - אבל את גם ככה פנויה, מה הבעיה שלך להגיע לכאן? - היא רצתה שאגיע עד אליה כשהיא גרה ממש ממש רחוק ממני. אז אמרתי לה - מה את טרחת בכלל להגיע אליי? אמרתי לה שאני מרגישה חוצפה שהיא דורשת את זה ממני ושזה פחות מתאים לי ואמרתי לה מתי כן מתאים לי להגיע אליה.. ואז התפוצצה עליי... :/