אני מתמודד עם דיכאון כבר הרבה מאוד זמן, אבל בחצי שנה האחרונה זה נהיה ממש רע וזה מתחיל להשפיע גם על חיי המין שלנו.
שתבינו, לפני זה היינו שוכבים המון, כלומר מינימום 7 פעמים בשבוע, וזה אומר הרבה כשאנחנו רואים אחד את השני רק שלושה ימים בשבוע. ולפי מה שהיא אומרת אנחנו גם פחות מתנשקים ונוגעים אחד בשני והכל.
אני רואה את זה לגמרי, את הירידה והכל, אבל עם הדיכאון והתרופות הפסיכיאטריות אין לי שליטה לגבי זה.
למרות הכל, אני עדיין מרגיש אשם לגבי כל הסיטואציה והיא אומרת שזה מעט חסר לה. היא באמת מנסה להיות הכי מבינה ותומכת, אבל אני ממש ממש לא רוצה לפגוע בה או להשאיר אותה לא מסופקת. מה אפשר לעשות....? אני לגמרי חסר אונים כאן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות