שלום לקוראים,
יש לנו תינוקי בן 10 חודשים מאז שהיה פיצי בן כמה ימים אמא של בעלי לא מפסיקה להגיד לו סבתא תיקח אותך לפה סבתא תיקח אותך לשם.. מתי תישאר לישון אצל סבתא מתי אמא תשחרר אותך וכדומה..
מיותר לציין שהתקופה הראשונה שלאחר הלידה מפוצצת בהורמונים, עייפות וחוסר סבלנות לסביבה כך שעם הזמן פיתחתי חוסר סבלנות כלפייה..
עד עכשיו אני עם הילד בבית וכמובן שהימים מתישים ולא פשוטים ולכן עוד יותר אין לי עצבים אלייה אך מאוד מספק לטפל בבן שלי וגם עכשיו אני עדיין מתקשה לתת אותו לא רק לה אלא בכלל למשפחה, לא ניראה לי הגיוני שאשאיר אותו אצל בני המשפחה בלעדיי או בלי בעלי זאת הגישה שלי ואני מאוד שלמה איתה.( כמובן שבשעות הערב אנחנו נעזרים בהורים שלו/שלי ומגיעים לשמור לנו על הילד)
הבעיה שלי שבגלל שאמא שלו מנדנדת המון זה גורם לי לפעמים לעצבים ולמתחים בעיקר חוששת מזה שבעלי יתהפך ויהיה לצידה.. הוא איתי הוא גם מבין אותי ומרגיש כמוני ואומר לאמא שלו שכרגע אין סיכוי שנשאיר אותו לישון בלעדינו.
אבל כל פעם שהיא חוזרת על הדיבורים האלה זה עושה לי לא טוב ומבפנים אני נאכלת כי הרי אמא היא דבר יקר מפז וזה שהיא כל הזמן מטפטפת ומטפטפת הערות עליי לבעלי מטריד אותי שבסוף זה יגרום לחיכוכים עם בעלי.
אשמח לעצותיכם איך להיתמודד איתה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות