היי, יש לי שאלה שאני כבר מלא זמן מחפשת תשובה אלייה. ההורים שלי מאז ומעולם רצו הרבה ילדים, אבל לא ייתאפשר לנו בגלל שהם אהבו יותר מדי לטייל בעולם ובטעות אני נוצרתי. הם לא נתנו לקיום שלי לעצור אותם מלהמשיך להסתובב בעולם בזמן שאני מתמקמת כל שנתיים מחדש בארץ אחרת, לומדת שפה חדשה ומתאימה את עצמי לסביבה הזאת. היה לי קשה ואף פעם לא היה להם אכפת, הרי הם נהנו (אבא שלי עובד בעיקרון בעבודה שמצריכה אותו לטוס ולבקר מקומות בעולם במשך תקופה מסויימת, בכללי רוב הטיולים לא היו על חשבוננו). כרגע אנחנו נמצאים בישראל כבר שלוש שנים, ואמא שלי התחילה לנסות להביא ילדים נוספים לעולם. הייתי כל כך שמחה בפעם הראשונה שהיא הודיעה לי שהיא בהריון, הייתי האדם הכי מאושר שיש. קניתי בגדים (למרות שלא ידעתי את המין של התינוק) מרוב התרגשות והייתי מוכנה מנטלית לזה. הייתי האדם המאושר ביותר עלי אדמות.. עד שנודע לי שהיא עברה הפלה טבעית. פעם שנייה אבא שלי סיפר לי שהיא בהריון שוב (היא לא יודעת שידעתי) והיא הפילה גם אותו. פעם שלישית שוב, וגם אותו. הפסקתי לאכול, להתקלח, לא היה לי חשק לכלום ועדיין אין לי. שתי דודות שלי בהריון עם הילד שלישי/רביעי שלהן בזמן שאני מתפללת שיהיה לי אח/ות אחד/ת! אני מנסה למצוא פתרונות באינטרנט אבל בכל פעם שאני אומרת להורים שלי עליהם אמא שלי מתחילה לבכות ואבא שלי עוזב את הבית. זה עד כדי כך גרוע. באיזהשהו שלב הרגשתי שאני לא רוצה לחיות. אני רואה את כל החברים שלי עם האחים והאחיות שלהם, תוהה אם אי פעם יכול היה להיות לי קשר כזה עם בנאדם. אתם בטח תגידו שאני צריכה להסתפק בחברים/הורים/בני דודים אבל זה לא אותו דבר! מרגישה כלכך רע כל יום ומנסה למצוא דרכים לאיך לעודד את עצמי ולהשלים עם זה אבל לא מצליחה. אני בנאדם טוב, וכך גם ההורים שלי. אני לא מבינה למה?? זה יצא כלכך ארוך מצטערת זה כזה מתסכל לדעת שלא יהיה לי חבר/ה טוב/ה שאני יכולה לקרוא לו/לה גם אח/ות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות